מדוע מופיע מוטיב הבאר לאורך כל הסיפור של יצחק? הפרשנות והסמליות של דימויי הבאר מעניקים ל”מים החיים” של המקווה משמעות חדשה, שנשים יכולות לשאוב מהיום.

הבאר מופיעה לראשונה בספר בראשית. לאחר חוויית העקידה ופטירתה הטרגית של אמו שרה, יצחק כנראה הרגיש מפורק ושבור. אולי זה מסביר את הפסיביות שלו במציאת הזיווג שלו. כיצד אם כן מצא יצחק כוח וחוסן?

בסיפור הראשון, יצחק אינו נוכח אך נציגו, אליעזר, הגיע לארם נהריים כדי למצוא ליצחק אישה. אליעזר עוצר ב”באר המים”, שם הנשים שואבות מים ושם אליעזר מתפלל לה’ להדרכה, ומוצא את רבקה. המדרש מציין כי הבאר מהווה מקום מפגש של זוגות מקראיים שונים, ומייצגת פוטנציאל לחיים חדשים ותקווה, לקשר אינטימי.

לאחר מכן, כשרבקה מגיעה לביתו של אברהם היא נתקלת ביצחק, שחזר זה עתה ממקום שנקרא “באר לחי רועי”. זה גם המקום אליו הלכה הגר בעבר עם ישמעאל כשהם גורשו ושם התפללה לה’ להגנה. המדרש מלמד שיצחק היה שם כדי להחזיר את הגר (המכונה קטורה) לאברהם לאחר מות שרה. גם כאן הבאר מייצגת שידוכים והתחדשות, ריפוי וחוסן.

הבאר מופיעה שוב מאוחר יותר, כאשר יצחק חופר מחדש את בארות אברהם, שנסתמו על ידי הפלשתים. ה”שפת אמת” מפרש בארות אלו כייצוג לכוח חיים ופרנסה רוחנית שהביאו האבות לעולם. בשלב ההוא כבר היתה ליצחק היכולת לספק השראה לאחרים, לאחר ששיקם את עצמו.

דוגמאות אלו ל”באר” בסיפורו של יצחק מביאות לתודעה גם את באר מרים. המדרש מלמד שבאר החזיקה את בני ישראל במדבר במשך 40 שנה. יש המאמינים שהבאר של מרים הופיעה בעולם במוצאי שבת, ומרפאת את מי ששותה ממימיה. שוב, הבאר קשורה בטעינה, חידוש וריפוי.

שיר השירים (ד’ ט”ו), שיר האהבה האולטימטיבי בין העם היהודי לקב”ה, מבהיר את הקשר הזה בהתייחסותו לבאר: “ מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; רש”י מעיר כי אלגוריה זו מתייחסת ומשבחת את “טבילות בנות ישראל”.

זוגיות אוהבת זקוקה לחיזוק וריענון, כמו מי הבאר. הבאר – של מרים, בשיר השירים ובנרטיב יצחק – מייצג כוח חיים, כוח רוחני ואינטימיות מחודשת. הוא מספק לנו מודל למצוא את ה”בארות” המטאפוריות שלנו, מקורות של אנרגיה וכוח מחודשים. זמן הטבילה ב”מים החיים” של המקווה הוא גם הזדמנות לקחת רגע ולהתמקד במה שצריך חיזוק וריענון, בכל מקום בו הוא נחוץ בחיינו ובמערכות היחסים שלנו כיום.