ללמוד בצורה לא מגדרית

כשגדלים בעולם הדתי, אנחנו לומדים הרבה עשה ואל תעשה. שבת, כשרות וצניעות: אלו דברים שאנו שומעים עליהם כל הזמן. אולם אנו יודעים שההלכה מתרחבת על פני מגוון רחב הרבה יותר של מושגים. נושא ‘שכבת זרע לבטלה’ אינו נושא שלמדתי עליו הרבה, וההבנה שלי היא שזה נושא שהרבה נערות ו/או נשים לא לומדות עליו בהרחבה, אם בכלל. “שכבת זרע לבטלה” מתייחס לבזבוז זרע.

השתתפתי לאחרונה בקורס להכשרת מדריכות כלה של מרכז עדן ובהרצאה של הרב רפי הופתעתי לגלות שבניגוד לבנות, בנים כן גדלים ולומדים על זה, ולא מעט. למעשה, נראה שהנושא ממלא תפקיד די בולט בהשכלתם ובניסיונם סביב מיניות.

מה שלמדתי הוא שחטא בזבוז זרע נחשב לחטא חמור במיוחד. השולחן ערוך, לפחות לגופו של עניין, מתאר את חטא “שכבת זרע לבטלה” כחמור מכל החטאים, ועל השופך זרעו נאמר כי ידיו מלאות דם, כאילו הרג אדם. הייתי די בהלם לגלות את הסטנדרטים המחמירים הנדרשים מבנים, כדי למנוע כל בעיה של בזבוז זרע. הרב רפי תיאר חלק מהייסורים שנערים וגברים סובלים בגלל הציוויים נגד כל בזבוז זרע.

עם זאת, עם מחויבותו המוחלטת למקורות ולערכי התורה, מצאתי שהרב רפי קורא לגישה הרבה יותר סלחנית, מקבלת ואנושית לנושא זה.

כשהרהרתי על השיעור הזה, זה גרם לי לחשוב על מספר דברים שונים. ראשית, בהקשר של קורס מדריכות כלה, במחשבה על הדרכת כלות, ובהתחשב בסוגיה רגישה זו, אני מאמינה שאם כלה הייתה מכירה את ההשלכות ההלכתיות ואת מורכבות העניין של שכבת זרע לבטלה, יהיה הרבה יותר קל לבני הזוג לנווט סביב הנושא הזה ולהיות מסוגלים לתקשר זה עם זה בפתיחות, עוד לפני שהם מתחתנים. כשחתן וכלה מתחילים לאיחוד שלהם, הן במישור המיני והן במישור הלא-מיני, בוודאי יהיה לנו טוב יותר אם תהיה קרקע הדדית יותר, הבנה עמוקה יותר של החוויה של האחר.

שנית, אני גם מאמינה שחשיפה רבה יותר לנושאים מגדריים אלה תעודד הבנה ודינמיקה בין אישית טובה יותר; וזה בהרחבה ירתום הערכה ורגישות רבה יותר לנושא ולרלוונטיות שלו בקשרים רומנטיים. אם כחברים, עמיתים, הורים ושותפים הדדיים בחברה היינו מכוונים יותר לנושאים מגדריים אלו, אולי נוכל להיות רגישים יותר למה שה’אחר’ עלול לחוות ובאופן אידיאלי זה יוביל לאינטראקציות טובות יותר, להערכה זה של זה ושוויון.

שלישית, היה מרתק ומרענן מאד לשמוע מנקודת המבט הגברית. זה היה הדובר הראשון שהיה לנו בקורס (היו כמה דוברים במפגשים הבאים), וזה גרם לי לתהות אם עדיף לנו שיהיו יותר קולות נשיים בישיבות. ברור שקול גברי אחד אינו מייצג את כל הקולות הגבריים. עם זאת, אפילו עצם החשיפה הזו לאנשים האלה, השפיעה עלי. בעוד שלרוב במדרשות יש מורים גברים, בישיבות לרוב אין מורות. יש ערך לכך שהמין השני ילמד וישתף אותנו מנקודת המבט שלהם. ואולי בישיבות, בעוד שאין צורך במורות, כי יש מספיק מורים מוסמכים, בכל זאת יכול להיות ערך במורות. זה יכול לעודד שיחות שאחרת אולי לא יקרו. אולי זה יעזור לנו, לא רק במערכות יחסים רומנטיות, אלא כבני אדם; להיות מסוגלים לקבל פרספקטיבה והבנה רחבה יותר, וכאמור הערכה רבה יותר להלכה.

אני כן מאמינה שאנחנו, כקהילה, נרוויח מלמוד יותר על נושאים “מגדריים”, כלומר: לאפשר לבנות חשיפה רבה יותר לנושאים הקשורים יותר לגברים ולהיפך. אני חושבת שגישה כזו תעזור לנו לקבל הבנה רחבה וטובה יותר של ההלכה. אם היינו מרחיבים את היקף הלמידה שלנו, ומתמצאים במגוון רחב יותר של נושאים, היינו מאפשרים לעצמנו יותר הזדמנות להתחבר ולהכיר את דבר ה’.

לי צ’אזן במקור מדרום אפריקה, עלתה לארץ ב-2009 וכיום מתגוררת עם בעלה וארבע בנותיה במגדל העמק. כיום היא בהתמחות לפסיכולוגיה שיקומית, ועובדת עם אנשים עם פגיעות מוח.