לטבול בשלווה: לתת לטובלת לבחור

אני מאד שמחה שסופסוף תהיה לנשים בכל רחבי הארץ האפשרות לבחור – באופן הלכתי ומקובל – אם לטבול עם או ללא נוכחות של בלנית. לאחר ששמענו את קולות הנשים שנרתעו מהמקווה בגלל נוכחותה של אישה נוספת בחדר (לא משנה כמה נהדרת ולא חודרנית), אפשרנו לנשים במקווה שלנו לבחור בשנה האחרונה. קשה לי לתאר איזה שינוי משמעותי זה יצר אצל חלק מהנשים. זה הפך את חוויית המקווה מחוויה טראומטית וחונקת לחוויה חיובית ומרוממת. ולפחות אצלנו, רב הנשים (להפתעתי) בחרו להמשיך לטבול בנוכחות בלנית.

הרשו לי להסביר: אני עובדת כבלנית במקווה בישוב אלעזר יותר מ15 שנים. יש לנו מקווה נעים ביותר בו אנחנו משתדלות לכבד את הנשים שמגיעות ומנסות שחוויית הטבילה תהיה חיובית ככל שניתן. לפני כמה שנים התחלתי לשמוע מנשים שהן סולדות לחלוטין מנוכחות של אשה אחרת בחדר איתן. למרות שבהתחלה היה קשה להבין למה הן צריכות את המרחב, הצוות חיפש דרכים כדי שיהיה להן נוח ושהן ירגישו שמבינים אותן ואת הצרכים שלהן. מצאנו פתרון שנראה לנו אפשרי – הטובלת תכנס למים לבדה ורק לאחר מכן הבלנית תכנס לחדר. כשהטבילה מסתיימת הבלנית תעזוב מיד כך שלטובלת יהיו כמה דקות לבדה והיא תוכל לצאת בפרטיות.

במשך הזמן ראיתי שהקול של נשים שרוצות לטבול לבד הפך לחזק יותר. אחת הכלות שלימדתי כתבה לי שאם לא נמצא פתרון היא תעדיף לוותר על אינטימיות מינית מאשר לטבול במקווה עם נוכחות של בלנית. בעיני כלה אחרת הרעיון של בלנית היה כל כך בלתי נסבל כך שהיא אמרה שאחרי הפעם הראשונה היא לא תחזור שוב. הזמנתי אותה לבוא לאלעזר והרשיתי לה לטבול לבד. היא עשתה זאת כיוון שההליכה למקווה הבהילה והלחיצה אותה וגרמה לה לכעוס עד שמצאנו דרך לאפשר לה לטבול בדרך שהיתה נוחה עבורה.

במשך הזמן עבודתי כבלנית גרמה לי להבין שאנחנו חייבות להציע לטובלות אופציה לטבול לבד. כשדנתי בנושאים האלו עם סמכות רבנית חשובה, הוא הודה לי שחלקתי איתו את הקול של הבלנית ואת קולות הנשים איתן הייתי בקשר. בהתבסס על הלכות שולחן ערוך ביורה דעה קצח:מ’, שאומרות ש”צריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי”ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים, ואם אין לה מי שתעמוד על גבה […] תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה שבראשה (שחייבים להיות רפויים)”, רב הישוב הסכים שנשים תטבולנה ללא בלנית (באופן קבוע).

מה שהבנתי במשך הזמן זה שנשים עלולות לא לרצות נוכחות של אשה נוספת מסיבות מגוונות: רגשיות, פיזיות ורוחניות. זה יכול להתבסס על קשיים בדימוי גוף, טראומות מיניות קודמות או הצורך בפרטיות כשמדובר בחוויה דתית. לקח זמן להבין שלא מדובר בטענה אישית כלפיי או כלפי בלנית אחרת, רבות מהן נשים נהדרות ומסורות, אלא צורך אמיתי של נשים טובלות להיות הן אדוניות של החוויה שלהן.

במשך השנה האחרונה מקווה אלעזר הצטרף לקבוצה קטנה של מקוואות ברחבי הארץ שמאפשרים לנשים לבחור האם לטבול עם או ללא נוכחות בלנית. עבור הנשים שסולדות מלטבול בנוכחות בלנית, זה שינה את ליל המקווה מחוויה שנואה לחוויה חיובית. נשים אחרות, שבמשך שנים לא חשבו על הרעיון החליטו לנסות לטבול לבד וגילו שהחוויה כך הרבה יותר משמעותית ורוחנית עבורן. וכאמור, להפתעתי, רב הנשים עשו את הבחירה והעדיפו לטבול בנוכחות הבלנית. יש בזה מעין תחושת אחווה שרבות נהנות ממנה כאשר הן סומכות על הבלנית ולא רוצות לוותר עליה.

בחודשים האחרונים התנהל מאבק סביב זכויות של נשים במקווה. הנושא הזה, לרב נושא שקט ופרטי, הפך לדיון ציבורי. אבל הדיון הוביל להכרה בקולות השונים שבשטח ולזכות של נשים לבחור. להפתעתי הגדולה הדיון אפשר לנשים רבות לחקור את הצרכים והאמונות שלהן עצמן ולמצוא את המקום בו הן מרגישות הכי בנוח. זה היה צעד חשוב ביותר והוא יוביל לדעתי למחויבות גדולה יותר למקווה ולהערכה גדולה יותר לעולם התורה וההלכה.

נחמה גולדמן-ברש בעלת תואר שני בתלמוד ומלמדת כתבי חז”ל והלכה בת זמננו בפרדס ומתן. היא יועצת הלכה, מלמדת ומדריכה על נידה ומיניות ביהדות – רבות עבור מרכז עדן. נחמה גרה בגוש עציון עם בעלה וארבע בנותיהם.