חודשי הקיץ הללו היו עמוסים. אנשים טיילו בעולם. עם זאת, הווסת החודשית לא פסקה ונשים ברחבי העולם מצאו את עצמן מחפשות מקווה בתום 7 הימים הנקיים שלהן. לעתים קרובות נשים פונות לרבנים הקהילתיים שלהן או ליועצת ההלכה בשאלה האם אגם מתאים לטבילה במקווה. זוגות אחרים פשוט מניחים, בטעות, שכל גוף מים מתאים לטבילה.

מכל סיבה שאישה מחפשת לטבול בגוף מים טבעי, היא חייבת להיות מודעת לכך שיש לא מעט ברגים שצריך לטפל בהם קודם.

הלכות טבילה כשרה נלמדים מהפסוק בויקרא (יא, ל”ו) 

“אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה-מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר;”

רש”י כותב: שמקורות המים המחוברים לקרקע אינם מקבלים טומאה. בנוסף הוא כותב כי אנו למדים שאדם הטובל באחד מגופי המים הללו מטהר.

באופן פשטני, זה נשמע די מרגש, קל ואולי מרומם רוחנית. עם זאת, זה לא כל כך פשוט. ראשית, אנו למדים בגמרא (חגיגה יא, א) שחייבים להיות מספיק מים טהורים הנאספים באופן טבעי כדי לכסות את כל הגוף – מינימום 40 סאה (מידה הלכתית שוות ערך ל-8.5 ליטר – אם כי הדעות נעות בין 7.7 ל-14.3 ליטר בנפח). שנית, יש לאסוף את המים באופן שלא יהפכו לטמאים.

ישנם 3 עקרונות יסוד לגבי מה הופך את המים לכשרים לטבילה (פניני הלכה, מקווה פרק י’):

(1) שאסור שיהיו שאובים.

(2) אסור שגוף המים יהיה מעשה ידי אדם, הוא חייב להימצא בטבע.

(3) אסור שהכלי המחזיק את המים יהיה מחומר המקבל טומאה.

לגבי גופי מים טבעיים, סוגיית הגופים הכשרים לטבילה מורכבת. קיימות דרישות הלכתיות שונות למעיינות טבעיים ולנחלים ונהרות להיחשב כמקווה כשר.

הגמרא (בכורות ל”ה, ב) מספרת ששמואל היה עושה מקווה לבנותיו בניסן, באביב, כי רוב המים בנהר היו מי גשמים ולא המים בזרימה הטבעית של הנהר עצמו (כמו במעיין). אולם גם שמואל מובא כאומר (שבת ל”ה, ב) שנהר מתברך במימיו הטבעיים, הגוברים על מי הגשמים הזורמים לתוכו. השאלה אם מקור המים הוא גשם או מי נהר הזורמים מהאדמה עומדת בלב הדיון. לפוסקים היו גישות שונות לפתרון הסתירה באמרותיו של שמואל. הדיונים ההלכתיים המורכבים כוללים סוגיות כמו סוג המים הנחשב כמקווה כשר, ההבדלים בין נהר, נחל, מעיין, אגם, ים וכדומה, והשאלה האם יש השלכות הלכתיות לתקופת השנה (לפני או אחרי עונת הגשמים). לכן, נהר שזורם בחוזקה כל השנה, ולא זורם רק כשיורד גשם או משלג מומס מפסגות ההרים, יהיה טוב לטבילה. מעיין עשוי להיות מקווה כשר גם אם המים זורמים, בניגוד למקוואות בנויים בהם אסור שהמים יזרום. יתר על כן, אסור שהמים במעיין נאספו על ידי אדם וכאמור להכיל לפחות 40 סאה מים. באופן דומה אגם יכול לשמש כמקווה אם הוא טבעי ולא מעשה ידי אדם. השולחן ערוך נוקט בגישה מחמירה יותר ומציע ליצור חומה מסביב לנהר בעונת הגשמים, כדי שהמים יעמדו ולא יזרמו. הרמ”א מסכים לגישה זו, אך מוסיף כי יש להשתמש בנהר כזה לטבילה רק במקום שלא ניתן למצוא בו מקווה אחר. למרות זאת, נהר יבש לחלוטין בעונת הקיץ נותר בעייתי בחורף.

הים פחות בעייתי בהלכה היהודית. עם זאת, בטיחות יכולה לפעמים להוות סכנה ממשית ולכן יש לנקוט באמצעי בטיחות. (ראי עוד בבלוג טבילה בים).

יתכן שגוף מים מעשה ידי אדם, כמו סכר, יוכל לשמש כמקווה כשר. עם זאת, ישנן הלכות ספציפיות כדי לוודא שהוא ממלא את הדרישות להיות מקווה כשר (שולחן ערוך, יורה דעה, 201). כמו כן, השולחן ערוך מסביר שאפילו מיכל פלסטיק גדול או כלי מים כמו גיגית, יכולים לשמש כמקווה, אבל רק לאחר שנעשה חור בתחתית (כדי שלא יחשב כלי) כדי שיהיה מחובר לאדמה. הוא מסביר עוד שגם אם החור נסתם מאוחר יותר, כל עוד המים בפנים הם ממקור טבעי ונאספו באופן טבעי, זה בסדר. עם זאת, גם איסוף המים מורכב מכיוון שבמהלך התהליך הם עלולים להפוך ללא טהורים. החתם סופר (יורה דעה, 213) מתייחס לכך בדבריו על אופן הפשרת שלג לשימוש במקווה – נושא מעניין אך מעבר לתחום הבלוג הזה.הוא כותב שמים שניתקו מהקרקע על ידי אדם או כלי אינם עוד מים טהורים. 

הלכות בניית מקווה כשר הן מסובכות מאוד ולכן יש לערב מי שבקיא בהלכות בעת יצירת מקווה. מסיבה זו בדיוק קהילה נדרשת להשתמש בכספים הקהילתיים שלה לבניית מקווה, כאחד הדברים הראשונים שהם עושים (רמ”א, חושן משפט קס”ג, ג). ואכן, מקוואות קהילתיים הם הפתרון הבטוח והטוב ביותר מבחינה הלכתית כשצריך לטבול.

טבילה במעיין טבעי עם השלווה שמסביב והגמישות להישאר במים למדיטציה אישית יכולה להיות מרוממת רוחנית. הרצון לקבל חוויה חיובית ומשמעותית בעת טבילה ראוי להערצה. לאחר שאמרנו זאת, יש לברר לפני הטבילה שגוף המים מתאים לדרישות של מקווה כשר, כמתואר לעיל.

לסיכום, כשאישה מעוניינת לבדוק האם ניתן להשתמש בגוף מים טבעי כמקווה, עליה לפנות לסמכות הלכתית מקומית כדי לברר מה מנהג המקום היכן לטבול. היא יכולה גם לברר את ההיבטים הפיזיים של מקורות המים (האם הם זורמים, האם הם כוללים מי גשמים או מי מעיינות, האם כמות המים משתנה באופן דרסטי מעונה לעונה, האם המים במעיין מגיעים מצינור…) ועם המידע הזה לפנות לסמכות הלכתית במקוואות כדי להבין אם אותו גוף מים כשר לטבילה. שיהיה לכן קיץ נעים ושמרו על עצמכן!

שירה כפיר היא מרפאה בעיסוק לילדים, יועצת הלכה מוסמכת ועונה לשאלות במוקד נשמת. היא נולדה במלבורן, אוסטרליה, ומתגוררת בגוש עציון.