לאתגר את הגבולות של חוסר מודעות לאבל באתגרי פוריות

טלי ספרה את הימים עד לשבוע 12 ‘הקסום’ כשהיא ובעלה יכלו ‘באופן בטוח’ לשתף למשפחה וחברים שהם מצפים לילד הראשון שלהם. בעוד הם מתכננים איך וכיצד יספרו על החדשות המרגשות, טלי החלה לראות טיפות דם. הטיפות הפכו לזרם של דם, אשר הוביל לאובדן ההיריון, אשר ידוע גם כהפלה טבעית. טלי הייתה פגועה ומבולבלת על אובדן העובר ועל התקוות לעתיד, והרגישה לבד.

נשים רבות חוות אתגרי פוריות, לידות שהן חוויות טראומטיות, לידה שקטה, וסיבוכי לידה לא צפויים. הסיפור של טלי הוא אחד מני רבים המתארים צער שנשים חוות בתקופה של אתגרי פוריות. יש נשים אשר חוות מגוון רחב של אתגרים וקשיים. בעוד החוויות הללו הן שכיחות, נשים לא נותנות לעצמן מקום להתאבל על האובדן. ואכן, עבור כל אישה המושג ‘אובדן’ יכולה לקבל משמעות שונה; בין אם מדובר על תינוק, על החלום והרצון לתינוק, או על התקווה והרצון לחווית לידה ‘מושלמת.’

נשים רבות המתמודדות עם אתגרי פוריות צריכות לבצע הליכים ובדיקות שונות שלעיתים הן צריכות לבצע או לקבוע בעצמן. זה יכול להוסיף לחץ לתקופה וחוויה שהיא גם ככה קשה מבחינה פיזית ורגשית. תחושת ניכור ותסכול מתווספות לתחושות שנוצרו משלל האתגרים שהיא צריכה להתמודד עמם. תמיכה והדרכה במסע הפוריות היא הדרך להוריד את רמת הלחץ. ואכן, המחקר מראה שעל מנת להתקדם הלאה ולהשאיר מאחור אירוע טראומתי, אנחנו צריכים לחיות בהווה ולהתאבל על האובדן.

אנחנו חיים בחברה ובתרבות שהיא הרבה פעמים ‘אנאלפבית בהתמודדות עם אבל,’ כלומר שבתור חברה אנחנו משדרים את המסר ‘זה הזמן להתקדם ולהמשיך הלאה,’ ולא לוקחים את הזמן ולהיות בתוך האבל. אנחנו רואים את זה הרבה פעמים בארץ כאשר מתרחש פיגוע ותוך 12-24 שעות האזור שבו קרה הפיגוע חוזר לקדמותו כרגיל. כחברה וכעם אנחנו טובים מאוד בלהמשיך הלאה. אולם נשים חוות מגוון של רגשות כמו עצב, אובדן, כישלון, ניכור, כעס, בלבול, אשמה וייאוש, כתוצאה מאתגרי פוריות או חווית לידה שלילית או טראומטית.

המחקר מראה שהפסיכולוגיה האנושית משפיע מאוד בחוויית ההיריון והלידה. לדוגמא, הלידה יכולה להיות ‘מעוכבת’ בגלל שהאישה ‘תקועה’ וזה יכול להיות כתוצאה מהיריון קודם או טראומה מלידה. חשוב לציין שלא כל הנשים מגדירות טראומה בצורה דומה, כלומר ששתי נשים יכולות לחוות אותה חווית לידה; עבור אחת זאת תהיה חוויה עוצמתית ומעצימה בעוד עבור מישהי אחרת החוויה היא טראומטית. למטה מצוינות שלוש מקרי בוחן נוספים המסבירים כיצד היריון ולידה יכולים להיות מושפעים מגורמים טראומטיים ופסיכולוגיים:

הלידה של חנה התעכב בשעות רבות יחד עם מעורבות רפואית שגרתית ולא שגרתית. בסופו של דבר חנה עברה מדיטציה בסיוע אחות מיילדת מוסמכת אשר איפשר לה להעלות זכרונות מהלידה הקודמת שלה אשר לצערנו הרב הסתיימה בלידה שקטה בגיל של 35 שבועות. השחרור של הזיכרונות הללו איפשרו לחנה להתחיל להתמודד עם החוויה הטראומטית, ובתגובה לכך הגוף שלה הרגע ונפתח עבור הלידה הפעילה. 

הלידה הראשונה של לימור הייתה טבעית, אך בלידה השנייה שלה, היה לה ניתוח קיסרי לא צפוי. לימור לא הייתה יכולה לקבל את העובדה שהלידה שלה לא הייתה “טבעית” והרגישה כמו “כישלון.” למרות שגם היא וגם התינוק שלה היו בריאים ושלמים, היא הייתה צריכה אישור לתחושות שלה לאובדן ה-‘לידה האידיאלית’. 

שרה ניסתה להיכנס להיריון במשך שנתיים. לאחר שהחלה טיפולי פוריות, בכל פעם שהייתה מקבלת מחזור, היא הרגישה שחלק קטן ממנה מת. העובדה שידעה שאחרים סובלים מבעיות רציניות כגון סרטן או מחלה סופנית או מוות גרם לה להרגיש טיפשה בנוגע לתחושות שלה. אך יחד עם זאת בכל פעם ששרה ראתה את הדם האדום של המחזור שלה, התקוות והחלומות לתינוק נמוגו. בראש שלה, ה-‘תינוק הפוטנציאלי’ מת יחד עם קבלת המחזור. היא הרגישה טיפשה שהיא מתאבלת על משהו שלא היה קיים בכלל, וזה הקשה עליה להגיד בקול רם מה עובר עליה ומה התחושות שלה. התופעה הזאת היא לא יוצאת דופן. כאשר נשים מקטינות את תחושת האבל והעצב שלהן בגלל בעיות גדולות יותר שיש בעולם, ההכרה באבל נהיה כמעט בלתי אפשרי.

נשים רבות רוצות וצריכות מרחב בטוח ותומך על מנת להבין ולנווט את רכבת ההרים של רגשות האבל. הרבה פעמים הן צריכות אישור וקבלה של התחושות שלהן, ו/או מקום בטוח על מנת לזהות ולעבד את האבל. במקביל, יש נשים החשות באופן אינטואיטיבי שהן צריכות להתאבל על האובדן אבל לא בטוחות איפה ואיך לעשות זאת. אובדן תינוק או התקווה לתינוק או חווית לידה לא צפויה היא סופו של מסע מסוים. המחקר מראה שהתבודדות ממשפחה וחברים מוסיף לתחושת האובדן. לחברה יש הרבה מה להרוויח עם עידוד נשים לשתף את המשפחה והחברים על האתגרים שיש להן סביב אתגרי פוריות, הפלה או אובדן של תינוק או תקווה לתינוק.

ג’ודי סטנדר היא אחות מיילדת מוסמכת, אשר חוותה ממקור ראשון את ההשפעה והתוצאה של אבל לא מעובד וההשפעות שיש לזה על היריון ולידה.

רוז גולדברג היא מחנכת אבל מוסמכת ודולה שתומכת בנשים מבחינה פיזית ורגשית באירועים סביב מעגל החיים.

שתיהן יחד הקימו את מרכז ההעצמה, מרכז שנשים יכולות ללמוד לחיות עם האובדן והאתגרים וגם כיצד הן ממשיכות הלאה. המרכז מציע תמיכה באבל, ייעוץ הדרכה ותכנון למיילדות, קורסי תכנון לידה מקיפים, ושירותי דולה.