היה זה יום חורפי אפל כאשר אחותי התקשרה אלי לפני 15 שנה. היא היתה במקווה, אחד מהמקוואות הישנים עם קירות דקים ששומעים את מה שקורה בחדר הסמוך. היא סיפרה שהיא שמעה אשה מספרת לבלנית שהיא בת 28 ויש לה סרטן השד. אחותי היתה רק בת 36 בזמנו, אך היתה קצת היפוכונדרית ומיד עשתה לעצמה בדיקה ידנית ומצאה גוש. אמרתי לה לא לדאוג, שרוב הזמן זה כלום. אך לאחר שבוע היה לנו אישור שזה אכן המחלה הארורה.

הייתי בת 27 ואמא טריה עם תינוק בן 6 חודשים וחיינו השתנו לעד.

אחותי נלחמה בסרטן בגבורה במשך עשור, ובמשך כל אותו הזמן המקווה היתה אצלי קשורה לסרטן, המקום בו אחותי גילתה את המחלה. זה נהפך למקום החשוך והמפחיד ביותר עבורי, מקום בו פחדתי להכנס מדי חודש בחודש. המקווה סימל עבורי את התהפוכה והפחד שטלטלה את המשפחה שלנו. כמה שניסיתי לא הצלחתי לברוח מההקשר, כרטיסי הבידוק העצמי במקלחות לא עזרו. ולמרות שידעתי שזה לא הגיוני, כעסתי על המקווה. העברתי את הטבילה בעירפול חושים, מתוך ציות למצווה מבלי כל קשר רגשי.

שנים מאוחר יותר, אחותי כבר נפטרה, ניחמתי אבלים בשבעה של אותה אשה בת 28 בזמנו, שנפטרה מהמחלה בגיל 42. סיפרתי לאחותה את הסיפור, שבגלל אחותה , אחותי גילתה את המחלה אצלה מוקדם ממה שהיה קורה אילו לא שמעה את אחותה מדברת עם הבלנית. הטיפולים שהיא עברה אולי לא היו יכולים לעזור לה מאוחר יותר. הייתי אסירת תודה לאחותה המנוחה על הזמן השאול שהעניקה לנו.

רק מאוחר יותר הבנתי. המקווה לא גנב ממני את אחותי. המקווה נתן לנו עוד שנים יחד. מה הביא את אחותי למקווה דווקא באותו לילה של האשה השניה? האם זה היה מקרה? גורל? לא אוכל לאמר. אך המקווה איפשר לה באיזשהו מקום לגלות את המחלה בשלב מוקדם יחסית ובכך נתן לה אפשרויות רחבות יותר לטיפול. המקווה נתן לנו את הזמן במתנה. ועכשיו כאשר אני נכנסת למקווה מדי חודש אני עושה זאת עם חיוניות חדשה.

מרכז עדן פרסם לאחרונה מדריכי בריאות השד לתליה במקוואות ברחבי העולם, בעברית ובאנגלית. כדי לקבל עותק, דוא”ל info@theEdenCenter.com