רבקי צ’דנוף (פיזיותרפיסטית מוסמכת לרצפת האגן) הרצתה למחזור הראשון של קורס מדריכות כלה ביום טקס הסיום שלהן:

בתור פיזיותרפיסטית רצפת האגן, אני פוגשת נשים שקשה להן לקיים יחסי אישות. אני אשתף אתכן בסיפור אחד ששמעתי שיתן לכן מושג על מהות העבודה שלי: כלה צעירה הגיעה למשרד שלי. הם התחתנו לפני 8 חדשים, וכל זמן שנסו לקיים יחסי אישית, לא הצליחו. כאב לה ולכן הם לא יכלו להמשיך. היא עברה חודשיים של טיפול אצלי, והתקדמה, והיתה ממש כמעט בסוף הטיפולים. יום אחד בן הזוג שלה התקשר אלי ורצה לדבר על הטיפול של אשתו. הסברתי שאני צריכה ויתור סודיות ממנה, היא נתנה לי, ודיברתי עם בעלה.

לפעמים הסוף הכי קשה לשני בני הזוג, הם עייפים, יש פחות סבלנות כבר, והם רוצים לראות את סוף התהליך. גם לאשה קשה שמתעייפת מרב טיפולים, וגם בעלה שהיתה לו המון סבלנות בהתחלה, עכשיו לא כל כך. הם מתחילים להתייאש. דיברתי עם בעלה על ההתקדמות שלה, “היא התחילה פה, ועכשיו היא פה”. לפחות חצי שעה בטלפון, עודדתי אותו ותמכתי בו, וכששמעתי את הילדים שלי כבר בדלת מבית ספר, ועוד שניה ואני מחליפה מפיזיותרפיסטית מקצועית, לאמא עצבנית, הבן אדם בטלפון מרגיש שאני מסיימת, אז הוא עושה מה שכל מטפל חושש ממנו, שואל עוד שאלה אחרונה שהיא תכלס עיקר השיחה.

 

 “אני צריך לדעת לשלום-בית שלי, האם הכאב של אשתי בראש שלה או אמיתי?”

עמדתי בשקט, מתחבאת בחניה כדי שייקח לילדים קצת יותר זמן למצוא אותי. באותו רגע הפנים של אשתו עמדו לנגד עיניי, נזכרתי במאמצים שהיא משקיעה בטיפול, ועניתי לו, “מאה אחוז הכאב אמיתי” .חשוב לבנות קשר של אמון עם הכלות שלכן. קשר שלא מסתיים מיד אחרי החתונה. חשוב להמשיך להיות בקשר בשבוע של שבע הברכות, ולשאול את השאלות, “איך זה הלך? יש לך שאלות? יש משהו שאני יכולה לעזור לך איתו?”לפעמים את היחידה שנוח להן לדבר איתה על עניינים אינטימיים בגלל שהתחלתן את השיחה לפני החופה.

לא נוח להן לדבר עם אמא או חברה, ואפילו לפעמים לא נוח להן לדבר על העניין הזה עם בני הזוג, כי הם כל כך בתחילת הנישואים. בטח שיש שאלות, ולפעמים דבר קטן מתפתח לעניין גדול בגלל שהם מתביישים לבקש עזרה. אם רואים שיש להם קשיים בענייני יחסי האישות עדיף לא לחכות יותר מדי. תני להם פעמיים במקווה, אם נראה לך שהם נהנים ולא ממהרים ואין מתח, אפשר לתת להם ללכת בקצב שלהם. אבל, אם נשמע לך שמתחיל מתח בבית סביב העניין הזה, ואם את מרגישה שזה מתפתח לעניין ביניהם, הגיע זמן לטיפול. יותר טוב לעודד אותם ללכת לבקש עזרה.

השאלה שהכי הרבה שואלים אותי היא “כמה זמן לוקח לפתור את הבעיה?” ואני עונה “קודם כל אין לי רוח הקדש, כל אחת שונה, וככל שיותר זמן עובר ללא טיפול כך השיקום ייקח יותר זמן”. וזה גם תלוי בכמה אחריות הם לוקחים על הטיפול, אם הם עושים את התרגילים שנתתי, אם היא מגיעה לפגישות כמו שקבענו, ועד כמה הבעל מעודד את האישה במהלך הטיפול.

ועכשיו, אני רוצה בכמה משפטים לתאר לכן קצת ממה שעושים בחדר הטיפולים. אני מלמדת אותן להכיר את הגוף שלהן. לדוגמה, אני מראה להן את אנטומיית גוף האישה בספר, ומבקשת מהן להצביע על המקום בגוף שלהן. אחת מהדרכים לגרום למקום להתרחב בטיפול, היא להשתמש במרחב (dilators). למעשה, זה תהליך דומה ללידה, רק הפוך ממנו. אם בלידה צריך לדעת להירגע, איך ללחוץ, איך לנשום, אז פה גם צריך לדעת איך להירגע, איך לנשום, איך לשחרר. אבל במקום להוציא ממך משהו, צריך ללמוד איך לתת למשהו להיכנס. תדמיינו שמישהו מתקרב אליכן עם אצבע, באינסטינקט סוגרים את העין. אותו דבר כאן.

יש נורות אדומות שכדאי לשים לב אליהן:

~קשה לה להכניס אצבע לעשות בדיקה לא ברור לה לא רוצה להכניס אצבע

~יותר מדי אובססיבית לגבי זה, זה “מגעיל”, “דביק”, “מגרד”חוסר נוחות עם הגוף

~קשה לה להשתמש בטמפון, לא מצליחה או כואב לה


יש הרבה נשים שאף פעם לא השתמשו בטמפון, אבל אין להן שום בעיות עם יחסי אישות… מהנשים שהגיעו למשרד שלי עם קשיים אינטימיים, כמעט 100% אמרו שלא הצליחו עם טמפון בחיים שלהן, ולכן זו שאלה שחשוב לשאול.

רבקי צ’דנוף היא פיזיותרפיסטית מוסמכת מניו יורק/ניו ג’רזי עם מעל 15 שנות נסיון של עבודה בשיקום ברפואת ילדים ובריאות נשים. רבקי שואפת לעזור לנשים לשפר את איכות חייהן בכל רמה. כיום רבקי מנהלת קליניקה בניו ג’רזי.

ליותר מידע או לעמוד בקשר עם רבקי  תבקרו באתר שלה www.hamakompt.com אן שלחו מייל ל -rivkichudnoff@gmail.com