טבילה במקווה בערב בשבת

“על ראש הגנב בוער הכובע”. פתגם זה במקורו הוא ביידיש “אויפן גנב’ס קאפפ ברענט דאס היטל”, כלומר האשמה של הגנב מתבטאת על פניו. כך אני חשה כל פעם שהטבילה במקווה נופלת בשבת בערב. אני הולכת ברחובות לבד, נגד כיוון בית הכנסת שלי, ובטוחה אני שחרוט על המצחי שהיעד שלי הוא המקווה! כמה מביך!!? אין לי ספק כי עיני הרנטגן שיש לאנשים ברחוב מזהות את המגבת שלי המונחת בשקית בה אני אוחזת. ואם אני לא מחזיקה כלום, אני נראית עוד יותר חשודה. ככל שעוברי הדרך מאחלים לי “שבת שלום” אני מכינה את ההסברים שלי, התירוצים, של לאן אני הולכת…. “לבקר חברה שנמצאת בשכונה השבת”, “נגמר לי החזרת לדג”, “הולכת לבקר קרבת משפחה שלא מרגישה טוב”. ידוע  שישנן הרבה נשים שמרגישות כמוני.

ייתכן שחלק מהתחושות האלו גורמות לנשים לדחות את טבילתן מליל שבת?

 לעיתים קרובות נדרש ארגון נוסף כשמדובר על טבילה בשישי בערב אך היא לאו דווקא יותר מסובכת. נכון שבערב שבת הילדים בדרך כלל בבית וערים, וכל ההכנות צריכות להיעשות לפני הדלקת נרות, אך הטבילה בשבת בערב היא חוויה יותר רגועה – מגיעים מוכנים, לבושים בבגדים אלגנטיים, ולא עסוקים בשגרת היום היומיום או באמצע שיחה בטלפון הנייד. ישנה אווירה מיוחדת נוספת של שבת קודש.

איך מצפים מאיתנו להתארגן ולצאת למקווה כשכל הילדים בבית ערים, כשנוחתים עלינו פתאום אורחים לשבת, כשמגיעים מוקדם לסעודת השבת או כשאנחנו נמצאים אצל החמה או במקום נידח לאירוע משפחתי?! למרות שישנן נשים שמרגישות שטבילה בשבת בערב היא מלחיצה ולא נוחה, יש פתרונות פרקטיים שעוזרים להתגבר על תחושות כאלו:

צחצוח שיניים וסירוק השיער חייבים שייעשו סמוך לכניסת השבת. לעומת זאת, שאר ההכנות, כגון האמבטיה, יכולות להיעשות ברוגע מוקדם יותר ביום שישי. יש לזכור שרוב ההכנות אסורות בשבת עצמה. זה מעניין לדעת, שאם אישה שכחה לגזוז ציפורניה קודם כניסת השבת, היא צריכה לנקותם היטב בלבד כיוון שלפי הרמ”א ציפורניים אינם נחשבים כחציצה (ט”ז, קצ”ח, כא). אנחנו צריכות להיזהר שלא יווצרו קשרים בשיער עד הטבילה, לכן לאחר האמבטיה מומלץ לסרק את השיער ולאסוף אותו. בדומה, טבילה בשבת יכולה להעיק מאד על אלה מבינינו שמקפידות להתאפר לכבוד שבת. כאשר זה חשוב עבור הטובלת, יש פוסקים שמתירים לטבול עם איפור בשבת (טהרת הבית, ח”ג, עמוד כט) כמו גם עם לק (הרב מש”ש, שו”ת תשובות השמ”ש, יו”ד, נג).

הבעל שלנו יכול לעזור לנו, למשל, שלא ילך לבית הכנסת וישאר עם הילדים, או שאפשר לשתף חברה טובה או אחד מבני המשפחה למצוא סידור לילדים ובהתארגנות. לעיתים זה מאתגר כשהמקווה ממוקם רחוק מהבית. יש מקרים שמותר לאישה לטבול קודם כניסת השבת ולחזור לביתה קודם השקיעה. במקרה כזה יש להתייעץ קודם עם רב, ואסור לאישה לפגוש את בעלה קודם צאת הכוכבים.

ישנו מנהג להרטיב את כל הגוף במקווה קודם הטבילות והברכה, (כמו שבדרך כלל מתקלחים סמוך לטבילה עצמה). זה נעשה על ידי טבילה מקדימה בלי ברכה שלא עולה לספירת הטבילות. בסיום הטבילה יש להיזהר לא לסחוט את השיער (בן איש חי, שנה שניה, פקודי, חלק ח).

בענין זמן הטבילה, בקרב עדות המזרח יש מנהג לטבול בבין השמשות בשבת בערב (טהרת הבית, חלק ב, עמוד תנ”ב), אך רוב הנשים מחכות לחשיכה, לאחר צאת הכוכבים. מותר לאישה לדחות את טבילתה לערב שבת, על אף הקשיים ההלכתיים בטבילה זו, אם למשל בעלה היה בחו”ל ורק חוזר בשישי בבוקר (רמ”א, שולחן ערוך, יו”ד, קצ”ז, ב). המהרי”א (שו”ת מהרי”א, חלק ב, רי”ז) אפילו מתיר לבעלת חנות לדחות את טבילתה באופן קבוע לשבת בערב במקרה והיא חוששת שלקוחותיה יגלו שהיא הולכת לטבול כאשר היא סוגרת את חנותה מוקדם באמצע שבוע.

במקרה שהאישה רוצה ללכת למקווה לאחר ארוחת השבת, כגון כשמכניסים שבת מוקדם בשעון קיץ, היא צריכה להיזהר ששאריות של אוכל לא ייתקעו בין שיניה (דרכי טהרה, עמוד 170). אם הטובלת אוכלת קודם הטבילה היא צריכה לצחצח שיניים סמוך לטבילה כפי שהיא רגילה לעשות על שבת (משחת שיניים נוזלית וכדומה).

אני תמיד מנסה להתחשב בבלנית בטבילה ליל שבת. גם לה יש משפחה שמחכה לה בביתה לארוחת השבת. בנוסף, כשמבררים מתי המקווה יהיה פתוח בשבת (במקומות קטנים לפעמים פותחים רק לפי הצורך), זכרו לשאול מה המדיניות לגבי תשלום לטבילה בשבת.

בדרכי למקווה בשבת בערב, כשאני לחוצה שאנשים יגלו לאן אני צועדת (כי ישנו כובע שבוער על ראשי) אני מנסה להזכיר לעצמי שאני מקיימת בגאווה מצווה חשובה ומיוחדת, וייחודית לנשים!