“מזל טוב!” (עם חיבוק) זה הדבר הראשון שנאמר לי כשהייתי בת 10, כשאמרתי למורה הלא יהודייה שלי שאני קיבלתי את המחזור. הייתי הילדה הראשונה בכיתה שקיבלה. היא הייתה כל כך שמחה בשבילי, אך לא הבנתי למה. בשנה וחצי הבאים ביסודי, הייתי הולכת לשירותי המורות כשקיבלתי מחזור, כדי לא להיות מובכת להביא את השקית הקטנה שלי לשירותים של התלמידות. הן לא היו מבינות מה יש בפנים. זה היה מאוד מבודד. כשאני נזכרת ברגעים האלו, כל המורים ידעו למה אני שם, וחייכו אלי, אבל אני רציתי שהאדמה תבלע אותי.
למרות שאמא שלי עשתה איתי את “השיחה”, אני לא חושבת שהבנתי מה קורה בתוכי לכמה שנים. הבנתי שפעם בחודש יורד לי דם, אבל לא הבנתי את הקשר בין זה לבין איברי הפוריות שלי. רק כשהגעתי לתיכון שהיו בו רק בנות והנושא עלה יותר, אז הבנתי עד הסוף מה קורה בגוף שלי.
אני לא בטוחה מתי שמעתי על טהרת המשפחה והמקווה, אבל בגיל 15 כשהיה קורונה, אמא שלי עשתה איתי עוד “שיחה”. זה היה הרבה פחות פורמלי. תהיתי לעצמי איך זה קורה לכל הנשים בחיים שלי, ואני לא יודעת מזה? מה זה אומר שכל חודש נשים יהודיות יוצאות מהבתים שלהן, טבלו, וחזרו בראש ובסטטוס אחר? השיחה השאירה אותי המומה ומבולבלת.
בשנתיים האחרונות של התיכון היה יותר זמן לשאול שאלות בשיעורי החינוך היהודי, ואז חלק מהשאלות שלי נענו. כל עולם טהרת המשפחה והמקווה תמיד הוצג כנושא טבאו, שאסור לדבר עליו. תמיד כשלימדו אותו, לא לימדו הכל, אמרו שחלק נשאר נסתר עד שמתארסים. התברכתי שבשנתיים האלו הגיעו שליחים לקהילה שלי שלמדו במרכז עדן. קיבלתי מהם כל כך הרבה ובלי ששמתי לב, הבלבול שלי לגבי המצווה הזו לאט לאט הפך להבנה.
למרות זאת, רק במחצית השנייה של השנה שלי במדרשת לינדנבאום, שהיה בו אופציה לשיעורים על טהרת משפחה בערב, שהבנתי כמה קיבלתי מהשליחים האלו. הרבה מחברותי שאלו שאלות שהיו זהות לשאלות ששאלתי את השליחה, כשהיו לי שאלות בראש שלא יכולתי לשאול בתיכון. השאלות נבעו גם מתוך התפעלות מהמנגנונים הביולוגיים של האישה, שמובילות להבנה עמוקה יותר לגבי הגוף שלנו אבל גם הבנתי שהמחזור מסתדר ממש טוב עם הלכות נידה.
זאת הסיבה שכשמעתי את ד”ר נעמי גרומט מדברת על מרכז עדן, ידעתי שאני צריכה להיות חלק. בקיץ אחרי מדרשת לינדנבאום הצטרפתי למסע מדהים של ידע, השראה, ו”מגניבות”. היה לי את הזכות להתמחות במקום שקיוותי למצוא כמתבגרת בקהילה שלא נותנת מקום לדעות שונות, אם פשוט כדי לשאול שאלות ולקבל עליהם מענה.
במרכז עדן גיליתי שמה שפעם ראיתי כנושא שאי אפשר לדבר עליו, הוא מצווה עם טעמים עמוקים שיש בה כל כך הרבה חוכמה לגבי גוף האישה ונשמתה.
העבודה מאחורי הקלעים במרכז עדן נתן לי להתחבר לכל כך הרבה אנשים, הכי משמעותי היה החיבור לבוגרות הקורס הדרכת כלות.
קודם כל אני רוצה להודות למי שנתנה לי לראיין אותה, אתן הפכתן אותי לכלה שעתידית (בעזרת השם) להיות מעצבנת ללמד! דבר שני כל הזמן הופתעתי מכמה שלמרות שיש הרבה חוקים במצווה, יש בו הרבה צדדים אישיים. אני רוצה לשתף בכמה מהתובנות שקיבלתי מהנשים המדהימות האלו:
- אל תשאירי את הכביסה לערב הטבילה!
- תעשי מקום למשפחה של בעלך, זו מערכת יחסים שיכולה להיות מְגֻשָּמת אך בהחלט שווה להשקיע בה.
- תדברו על הציפיות שלכם מליל הכלולות, לפני הלילה עצמו.
- חמלי על עצמך. מצוות הטהרה זו נושא חדש עם השלכות מעשיות, וזה מובן אם יהיו טעויות בדרך.
ככל שאני ממשיכה ללמוד ולשאול שאלות, אני אסירת תודה על המרחבים שמעודדים שיח פתוח וכנה. אני מצפה ליום שאני אוכל לחוות לגמרי את המצוות הללו במלואן, כבר לא מבולבלת, אלא מלאת השראה.
Leave A Comment