rosenakכשלמדתי הלכות נידה אי אז לפני חתונתי, מדריכת הכלות שלי לימדה אותי לספור את שבעה הנקיים, לבדוק פעמיים ביום, ואת כל שאר הדברים שבאים יחד עם זה. הרגשתי אז שזה יותר מדי בשבילי. אני צריכה לחכות שבועיים לפחות בכל חודש כדי לגעת בבעלי?! או אפילו להעביר לו משהו מיד ליד?! היה לי קשה לדמיין את עצמי חיה כך.

מדריכת הכלות הסבירה לי שנשים יהודיות שמרו על ההלכות האלו במשך מאות שנים. היא הסבירה ששבעת הימים הם מעין חומרה, הם נובעים מהלכות של מצב הנקרא “זבה גדולה” (דם שאיננו חלק מהוסת החודשית ונמשך יותר משלושה ימים). משום שהיום אנחנו לא מבחינים בין דם נידה (דם הוסת החודשית הרגיל) לבין דם זבה, כאמצעי זהירות נגד טעות נשים יהודיות קיבלו על עצמן  הלכות מחמירות יותר הקשורות לזבה גדולה בכל חודש.

כשלמדתי ובתחילת בנישואים קיבלתי את המצב כפי שהוא, הרי זה מה שחשבתי שכולם עשו. מילאתי אחר כל החוקים בצורה נוקשה עד אחרי שכבר היו לי ילדים. כשהתחלתי לקבל מחזור שוב לאחר הלידה האחרונה שלי, הוא היה מגיע פעם בשלושה שבועות. בהתחלה הנחתי שזה בסך הכל ההורמונים שצריכים להסתדר מחדש אבל זה נמשך הרבה זמן. זה היה קשה עבורי פיזית, רגשית, וגם בתוך מערכת היחסים שלי עם בעלי. מעל הכל, ידעתי שזה גורם לי להיות עקרה הלכתית. לא היה סיכוי שהביוץ שלי יהיה אחרי ליל המקווה, וכתוצאה מכך לא היה סיכוי לכך שאכנס להריון.

חיפשתי באינטרנט אם יש פתרונות לעקרות הלכתית, אבל התשובות העיקריות כללו שימוש בהורמונים עם תופעות לוואי וללא הבטחה להצליח לעזור לי בסיטואציה בה הייתי נמצאת. מצאתי אז ספר מאת ד”ר דניאל רוזנק שהציע שנשים יחזרו לקיים את הלכות נידה המקוריות. קראתי אותו במהירות.

כמובן שבעלי ואני דנו בנושא באריכות. זה היה קשה עבורנו לקבל החלטה, אבל בסופו של דבר, קיבלנו אותה כזוג, ללא רבנים או אף אדם אחר: אני אפסיק לקיים את החומרה. אני אפסיק להעמיד פנים שדם הוסת שלי הוא משהו לא “רגיל” או קשור לחולי. אני אפסיק לבדוק ללא הרף במשך שבוע בעוד אני יודעת שאני נקיה בכל מקרה.

לעיתים קרובות נשים כל כך מודאגות בקשר לבדיקה, עד שהן ממש פוצעות את עצמן, מוצאות דם, וחוזרות למצב ה”זבה גדולה” כשאין לכך סיבה. או שהן מסתכנות בזיהום בגלל הבדיקות החוזרות והנשנות של עצמן. זה מיותר לחלוטין.

נשים עם מחזור קצר נתקלות בהרבה יותר בעיות להיכנס להריון, דבר הגורם למתח מיותר בתוך המשפחה, שלא לדבר על כך שפחות תינוקות יהודים באים לעולם סתם בגלל חומרה.

במקרים רבים של עקרות הלכתית נשים פונות לכל מני סוגי הורמונים ותרופות שעלולים לגרום להן לבעיות בריאות, להקשות מבחינה כלכלית ויכולים להתגלות בסופו של דבר כלא יעילים עבורן. ישנן סיבות רבות נוספות שמוצגות בספר וסיפורים אישיים רבים נוספים, אבל עבורי השורה התחתונה היא: האם אנחנו שומרות הלכה או שומרות חומרות שרק פוגעות במשפחות שלנו? האם החומרות האלו באמת כאלו חשובות?

כנראה שכן, כיוון שלרבנים כל כך קשה להקל בנושא זה. אבל כשזה מגיע למשפחה שלי, בעלי ואני אומרים את המילה האחרונה, אני לא אתן לאף אחד לקבוע את גורלי. אני מאתגרת את כולם ללמוד יותר על הנושא ולא לחכות לאחרים שיקבלו את ההחלטה עבורכם.

הכותבת גרה ביישוב במרכז הארץ עם בעלה ו -3 ילדיהם. היא עובדת בתחום החינוך כבר שנים רבות.

הבלוג מזמין קוראות לשלוח חיבורים על חוויותיהן במקווה ומול הלכות נידה על מנת להעלות מודעות לטווח הרגשות והחוויות בקהילה. מרכז עדן לאו דווקא מסכים או תומך בדעות המוצגות בבלוג, אלא מאפשר לכותבות להשמיע את קולן בפלטפורמה זו. נקבל בשמחה תגובות וחיבורים מקוריים.