חוויותיי מקורס הכשרת בלניות

כשהתחלתי את ההתמחות שלי במרכז עדן, נזרקתי לעולם שלא היה כל-כך מוכר לי אבל שבהחלט עניין אותי. הכל היה מאתגר כשבאתי לישראל, מדינה חדשה עם תרבות חדשה. העובדה שאני לא דוברת עברית עוד יותר הקשה את החוויה עבורי.

הייתי בשוק מחווית הטבילה הראשונה שלי בארץ.  בפעם הראשונה שהלכתי לטבול בארץ הבלנית ממש הסתכלה ישר עליי, בלי להרים מגבת, בלי לתת לי פרטיות, או אפילו להפנות את המבט שלה ממני. הרגשתי סלידה וחוסר נוחות מחווית המקווה, חששתי מכל פעם שאצטרך לטבול.

לילה אחד, אחרי שחיפשתי שעות מרובות מקווה שפתוח אחרי השעה 22:00, ולאחר שהגעתי לשלוש מקוואות ללא הצלחה, הבלנית צעקה עליי במקווה האחרון כשהגעתי משום שבאתי בדקה ה-90. בכל פעם שהגעתי למיקום המקווה לפי מפות גוגל, לא הצלחתי למצוא את המבנה הספציפי, והכרחתי את עצמי לשאול עוברים ושבים אם הם יודעים היכן נמצא המבנה. לאחר הניווטים שלי בעברית קלוקלת, הייתי מגלה שהמקווה נסגר, ועם דמעות בעיניים, חזרתי למכונית שלי על מנת להמשיך בחיפושים. הייתי כבר מיואשת ורגישה מכל המצב. כאשר מצאתי מקווה שהיה פתוח לעוד רבע שעה בלבד, הרגשתי הקלה, אך כשנכנסתי הבלנית צעקה עליי. בעברית המועטה שהייתה בפי, ניסיתי להסביר שכבר ביקרתי בשלוש מקוואות ללא הצלחה, שזה היה המקווה הרביעי שביקרתי הערב, ואהיה זריזה. זה היה בהחלט עוזר אילו הבלנית הייתה רגועה, מבינה, וסבלנית כלפיי. זה היה משפר את חווית הטבילה עבורי והופך אותה לחוויה חיובית. 

הכרתי את מרכז עדן דרך תואר השני שלי בעבודה סוציאלית בישיבה אוניברסטי. הודהמתי לגלות את העבודה שמרכז עדן עושה. זאת הייתה הפתעה נעימה לשמוע שהם מקיימים קורס להכשרת בלניות. שימח אותי לראות את הנושאים השונים שהם מלמדים במהלך הקורס. נשים באמת לומדות כלי תקשורת וכיצד לנהוג כלפי טובלות בסיטואציות שונות ומורכבות? האם כל הבלניות מקבלות הכשרה שכזאת? לא חשבתי שזה המצב. אני כל כך מוקירה תודה למרכז עדן על כך שיצרו קורס כזה על מנת להכשיר בלניות ולשפר את חווית הטבילה. הן ראו בעיה שקיימת בשטח ולקחו את זה ללב. מרכז עדן עומדת לצד מגוון הנשים שטובלות ופועלת למען שיפור חווית הטבילה ובתור טובלת, אני יכולה מאוד להזדהות עם מטרה זו.

הקורס להכשרת בלניות של מרכז עדן בו אני משתתפת כעת, פתח בפניי את הפרטים הקטנים והרלוונטים בעבודתה של בלנית. הקורס שפך אור על היבטים של הטבילה במקווה מנקודת המבט של הטובלת וגם של הבלנית. בתור טובלת, כשבאתי למקווה, לא הייתי רוצה להיראות והרגשתי פגיעה. האם הבלנית הייתה חייבת להיות חסרת סבלנות כלפי הטובלות? עד עכשיו, ראיתי את המצב רק מנקודת המבט של הטובלת. אבל עכשיו אני מבינה גם את נקודת המבט והחוויה של הבלנית. אולי היה לה יום קשה? אולי הילדים שלה היו זקוקים לה? אולי היה לה ויכוח עם בעלה? אולי הטובלת הקודמת מאוד הקשתה על הבלנית? אם הייתי בנעליים שלה, גם אני הייתי עצבנית מהמצב. אף פעם לא עצרתי כדי לחשוב מה יכולים להיות האתגרים של הבלנית. הקטע הוא שאישה צריכה שיגלו כלפיה סבלנות ורגישות כאשר היא באה לטבול. בשלב הזה, היא כבר עברה כל-כך הרבה הכנות ובדיקות, והיא נמצאת במצב פגיע, והרבה פעמים נמצאת בלחץ של זמן. לצעוק על טובלת דבר ראשון כשהיא נכנסת למקווה, במיוחד אם היא אינה יודעת עברית, לא תעזור לאף אחת. זה רק ידחוף וירחיק את הטובלת מהמצווה והחיבור אליה. הקורס להכשרת בלניות של מרכז עדן נועד בדיוק לשם כך- ליצור חוויה חיובית במקווה עבור טובלות. 

לאחר השתתפות בקורס בלניות לצד נשים אשר עוברות את ההכשרה על מנת לעבוד כבלניות בשטח, אני רואה ממקור ראשון את הכוונות הטובות שיש לנשים אלו. אם אחת מהנשים הללו היו הבלניות שלי והייתה לי חוויה שלילית, אני יודעת שהן בהחלט לא התכוונו לכך. אני בטוחה שבאמצעות הקורס הזה, הנשים האלו יהיו רגישות לצרכים, חוויות, ותחושות של טובלות. הן לומדות במהלך הקורס להיות מודעות למצבים שונים, לא לשפוט את הטובלת, ולהיות רגישה כלפי כל מה שהטובלת מציגה. הן לומדות לשאול שאלות, לפעול בצורה שהטובלת מעוניינת ורוצה, ולדעת שטבילה כשרה לפי הסטנדרטים של הבלניות אינה המטרה. אם הטובלת אינה רוצה שיבדקו אותה והיא אומרת שהיא מוכנה לטבילה, אז צריך להאמין לה. זה המצווה שלה וזה לא על הבלנית לאשר ולבדוק כמה היא נקייה ומוכנה. אני מודה למרכז עדן על כך שהם זיהו את העניין הזה ומלמדים בצורה שכזאת את התכנים השונים לבלניות. אני מחכה ומצפה שחווית הטבילה ועולם המקווה תהפוך לחוויה מקבלת, חיובית ומעשירה עבורי.