ב”ה אני הולכת למקווה בקביעות מאז שהתחתנתי, וזהו דבר שאני נהנית ממנו ומצפה לו. תמיד אהבתי ללכת למקווה – הן מן ההיבט הטקסי והן

בזכות ההרגשה שאני יוצקת קדושה לחיי הנישואין שלי מדי חודש. מאז ומעולם התחברתי לטהרת המשפחה כאחת משלוש המצוות שנשים חייבות בהן (השתיים האחרות הן הדלקת נרות והפרשת חלה). את שלוש המצוות האלה אני משתדלת לקיים באהבה ומתוך כוונה.

ב”ה לאחרונה ילדתי את בתי הראשונה – היא כעת בת שישה חודשים – ואני זוכרת שבתחילת ההריון, עד שהתחלתי להרגיש את הבעיטות, ועד שהבטן שלי הופיעה, בשליש השני להריון, שמשהו היה חסר לי בחיי הנישואין. אני זוכרת שדיברתי על כך עם בעלי, ואמרתי לו שלמרבה האירוניה אני מרגישה שהקדושה חסרה לי, כי אני לא מחויבת ללכת למקווה. עבר זמן מה עד שהתרגלתי והבנתי שאני לא צריכה להביא את הקדושה הזאת לנישואין שלי מדי חודש, מפני שאני נושאת ילדה ברחמי יום יום, וכפי שהזכרתי לעצמי לעתים תכופות, זה אחד הדברים המקודשים ביותר שאישה יכולה לעשות.

בסוף ההריון עברתי חוויית לידה טראומתית. הייתי בתהליך לידה במשך ארבעה ימים ולבסוף פקעו המים, אבל צוור הרחם שלי לא התרחב מספיק והיה צריך להשרות לידה. לאחר 21 שעות בבית החולים הבת שלי הייתה במצוקה, הדופק שלה ירד במקביל להתכווצויות שלי, והיא הייתה במצג שבו הפנים כלפי מעלה. לאחר מכן הייתה הפרשת צואה שלה בתוך הרחם, והרופאים נעזרו בוואקום כדי לסייע בלידה. מייד לאחר שנולדה היא לא נשמה, החדר היה עמוס וכאוטי, והרופאים פעלו לסלק את כל הנוזלים והצואה מן הריאות שלה. ב”ה בתי היפהפייה בריאה בסופו של התהליך, אבל אני לא יכולתי להחזיק אותה במשך כשלושים דקות לאחר הלידה, מפני שהיא הייתה תחת השגחה. זאת הייתה חוויה מטלטלת ואני פחדתי מאוד והייתי מבולבלת.

חוויית הלידה, בשילוב עם כל הרגשות, האתגרים והעליות והמורדות של תפקידי כאמא חדשה הביאה אותי למציאות חדשה (כמובן). התאמצתי למצוא זמן להתפלל, לעתים קרובות שכחתי לברך, ונעלמו הימים של הדלקת נרות מוקדמת ואפיית חלות. תחושת הקדושה שהתלוותה לכל הדברים הללו הייתה חסרה לי. לכן, כשחזרתי לבסוף למקווה אחרי שבעה שבועות, הרגשתי התחדשות ומיקוד. הרגשתי שסוף סוף יש משהו מוכר, וההרגשה הזאת עזרה לי להחזיר את כל הדברים לפרספקטיבה שהתאימה לי. כמובן, אני אמא, אבל אני גם אישה, וזה עדיין דבר חשוב. החזרה למקווה גרמה לי להרגיש שאני סוגרת מעגל של תקופה אינטנסיבית ביותר בחיי (הריון, לידה, הפיכה לאמא) והיא עזרה לי להתקדם אל תפקידי החדש מתוך תחושה של קצת פחות חרדה.