העצמת נשים באמצעות ידע על המחזור

הזיכרונות שיש לי מהמחזור הראשון שלי מאתגרים. במהלך הנעורים שלי סבלתי ממחזורים איומים – דימום מופרז, אקנה וכאבים כל כך חזקים שהייתי צריכה לצאת מוקדם מבית הספר או לדלג על תחרויות ספורט כדי שאוכל לשכב בחדר חשוך עד שיחלוף. מכיוון שהמחזור שלי לא היה סדיר, אף פעם לא יצאתי מהבית בלי איבופן – אם לא הייתי נוטלת את זה מיד עם תחילת הכאבים, הייתי משותקת מכאבים תוך שעה. זמן קצר לפני יום הולדתי ה-18, אמא שלי לקחה אותי לרופאת נשים, ולאחר בדיקת דם מהירה, קיבלתי אבחנה – תסמונת שחלות פוליציסטיות (PCOS). מאוחר יותר למדתי שבערך 1 מכל 10 נשים מאובחנת עם PCOS, והטיפול הוא כמעט תמיד זהה – גלולות הורמונליות למניעת הריון.

המשכתי עם אמצעי מניעה הורמונליים במשך 12 השנים הבאות, עד שהתחתנתי ורציתי להיכנס להריון. לא חשבתי על זה הרבה, מכיוון שכמעט כל החברות שלי גם נטלו גלולות הורמונליות באותה תקופה – חלקן למחזורים לא סדירים כמוני, אחרות בגלל שהן היו פעילות מינית, חלקן בגלל אקנה. במשך שנים הייתי סוחבת איתי את חפיסת הכדורים הקטנה שלי לכל מקום, בולעת אחת בצייתנות כשהתזכורת בפלאפון נדלקה, עד שבסופו של דבר עברתי להתקן תוך רחמי הורמונלי מטעמי נוחות, ואז בקושי חשבתי על זה בכלל.

רק לאחר לידת בתי הראשונה התחלתי לפקפק ברצינות בנירמול של אמצעי מניעה הורמונליים בחברה שלנו. כדי להיכנס להריון השתמשתי בפעם הראשונה בטכניקת מעקב וסת, ולמדתי שאפשר לדעת בדיוק מתי אני הולכת לבייץ רק על סמך כמה סימנים פשוטים – מיקום צוואר הרחם, הרכב נוזל צוואר הרחם שלי, וטמפרטורת הגוף הבסיסית שלי. שיטת מעקב זו נקראת “שיטת המודעות לפוריות”, או FAM, וניתן להשתמש בה הן על מנת להגדיל את הסיכוי להרות, והן על מנת למנוע הריון. זה אפילו לא היה מסובך. עקבתי אחר טמפרטורת הגוף שלי עם מדחום לביש כל לילה ולמדתי לקרוא את הסימנים המשתנים בצבע ובמרקם של ההפרשות מהנרתיק.

כשהתחלתי לחקור לעומק יותר, נדהמתי מכמה מעט ידעתי על הפיזיולוגיה הנשית שלי. מה שחשבתי עליו כעל יחידה מבודדת – השחלות והרחם – עובד למעשה בסנכרון נהדר עם כל המערכת האנדוקרינית (הורמונלית) שלי. המערכת האנדוקרינית מורכבת מיותר מ-50 הורמונים שונים, והורמונים אלו משפיעים כמעט על כל היבט של הבריאות שלנו – חילוף חומרים, לחץ דם, גדילה והתפתחות, תפקוד מיני ורבייה, השינה שלנו ומצב הרוח שלנו. המחזורים החודשיים הם אחד המדדים החשובים ביותר לבריאות הכללית, והם מכונים “הסימן החיוני השישי” על ידי הקולג’ האמריקאי למיילדות וגינקולוגים. למעשה, המחזורים שלנו “עשויים אפילו להיות אחת הדרכים הטובות ביותר לזהות חוסר איזון בסיסי לא רק בהורמוני המין הנשיים שלנו, אלא בכל הגוף שלנו.”

ככל שלמדתי יותר על חשיבותם של מחזורים בריאים, כך נהייתי מוטרדת יותר מההיסטוריה הרפואית והטיפול שלי. אמנם נכון שגלולות הורמונליות יכולות להיות יעילות מאוד להפחתת התסמינים של הפרעות הורמונליות (PMS, אקנה, מחזור לא סדיר, מחזור כבד, PCOS, אמנוריאה (אל-וסת) וכו’), אבל היא אינה מטפלת בשורש הבעיות הללו. על ידי מיסוך התסמינים של מצבים אלה, נשים רבות פועלות במשך שנים תחת רושם מוטעה שמחזור הווסת שלהן “תוקן”, אבל הבעיות הללו חוזרות במהירות כשהן מפסיקות את הגלולות ההורמונליות כשהן מחליטות להיכנס להריון. הפרעות הורמונליות רבות ניתנות לשיפור באמצעות שינויים באורח החיים אבל כיום, הנטייה היא להסתיר את הבעיה בהורמונים סינתטיים. כתוצאה, נשים רבות נמנעות מההזדמנות לטפל בחוסר האיזון שלהן בצורה הוליסטית. נשים רבות גם אינן מקבלות השכלה מספקת לגבי תופעות הלוואי האפשריות של אמצעי מניעה הורמונליים, כגון דיכאון, חרדה, עייפות, חשק מיני נמוך, נדודי שינה ועלייה במשקל. מכיוון שכל כך הרבה נשים מטופלות בגלולות הורמונליות במהלך שנות העשרה שלהן לפני שלמחזורים שלהן יש סיכוי להסדיר את עצמם, ייתכן שהן אפילו לא מבינות שרבים מהתסמינים הללו הם תוצאה של הגלולות הורמונליות עצמן.

זה לא נדיר שנשים ישמעו מרופאת הנשים שלהן שהן לא “צריכות” לקבל מחזור, או שהביוץ לא משנה עד שהן רוצות להיכנס להריון. חיבור חפיסות גלולות מרובות ברציפות כדי לדכא את המחזור הוא נוהג נפוץ, וזה כמובן נהיה נורמלי לחלוטין (ולעתים קרובות מעודדים) לכלות להשתמש בהורמונים מסוגים שונים כדי להימנע מחופת נידה. אבל כמה מהנשים הללו שמעו על תופעות הלוואי האפשריות של אמצעי מניעה הורמונליים? מה אנחנו מלמדות נשים צעירות כשאנחנו אומרות להן שהמחזור החודשי שלהן, מדד מרכזי לבריאותן הפיזית והרגשית, הוא משהו שצריך להימנע ממנו או להרחיק אותו? למעשה, אנחנו רואים חשיבה כזו כמעט בכל ההיבטים של חוויית הפוריות של נשים, החל מהשימוש הנרחב במשככי כאבים בלידה, ועד לנרטיב שגיל המעבר הוא משהו שצריך להסתיר ולהימנע באמצעים תרופתיים. הנרטיב ברור – הוסת, סמל האישה, היא אי נוחות שיש להימנע ממנה או לעשות עליה מניפולציות, במקום לאמץ אותה.

ללא ספק אמצעי מניעה הורמונליים אפשרו התקדמויות רבות לנשים בחברה המודרנית, ובוודאי שהיא יכולה להיות כלי מועיל בנסיבות רפואיות רבות. עם זאת, זה לא אמור להיות תחליף לחינוך מיני הולם לנשים ונערות כדי שהן יקבלו כלים להכיר מקרוב את גופן והמחזורים שלו. כמחנכת ללידה ומדריכת כלות בקרוב (בעז”ה), אני מקווה לדבר על המחזור החודשי בצורה חיובית ומאשרת, ולעזור להסיר את הבושה מהיבטים אחרים של חוויות של נשים הקשורות למחזוריות שלהן. התחברות למקצבים הטבעיים של המחזורים החודשיים שלנו יכולה להיות חוויה מעצימה שמשפרת את דימוי הגוף, התפקוד המיני והבריאות הנפשית. אני חושבת שחינוך סביב טהרת המשפחה והטבילה הם דרכים פוטנציאליות להתחיל את הריפוי הזה. בעזרת ה’ נגדל את הדור הבא של נשים צעירות שיהיה להן הסתכלות חיובית על המחזור, שירגישו מתואמות עם הגוף והמחזורים שלהן, ושיהיה להן את המידע הדרוש לקבל בחירות שמתאימות להן ולמשפחותיהן.

באשר לסיפור שלי, למרות שאני מודה לה’ שלא היו בעיות בהריון (נשים רבות עם PCOS מתמודדות עם אתגרי פוריות), הייתה לי סוכרת הריון בהריון הראשון שלי. PCOS הוא גורם סיכון לסוכרת הריון, וזו הייתה קריאת השכמה עבורי לבצע שינויים בתזונה ובאורח החיים שלי כדי למנוע התפתחות של הפרעות מטבוליות חמורות יותר ככל שאני מתבגרת. עם זאת, אני לא יכולה שלא לתהות איך הדברים היו נראים אם במקום לטשטש את התסמינים שלי בהורמונים סינתטיים, הייתי מקבלת מידע חשוב בגיל צעיר יותר? האם עדיין הייתי חולה בסוכרת הריון אם הייתי נאלצת להתמודד עם המציאות של חוסר האיזון וחוסר הוויסות של הגוף שלי לפני שנים? דבר אחד בטוח, אני שואפת לחנך את הילדים שלי ואת הכלות שלי אחרת ולתת להן את הידע והבחירות שמעולם לא היו לי.