הטבעי ומה שמעל הטבע

מאת חנה אבן חן

היהדות טובה מאוד בנתינת משמעות בכל דבר קטן. דרך טקסים, מנהגים וכוונה, היהדות יכולה לקחת כל דבר קטן ולכאורה פשוט ולתת לו עומק ומשמעות. מספרים למשל- מספרים אינם יוצאים דופן בהקשר זה, למספרים המופיעים בטקסטים יהודיים, חגים וטקסים יש סמליות ועומק. היות והערב אנו מתחילים לחגוג את חג החנוכה, ברצוני להתמקד על הספרה שמונה.

המהר”ל מפראג מסביר שהעולם נברא ביחידה של שבעה ימים. ולכן המספר שבע מייצג כל מה שכלול בעולם הטבעי. המספר שמונה לעומת זאת עולה שלב מעבר, המספר שמונה מייצג את השלב הרוחני שמעבר לטבעי, מה שמעל הטבע. קיימות כמה מצוות המייצגות רעיון זה. אחת המצוות היא ברית מילה. את ברית המילה מקיימים ביום השמיני כיוון שמטרת מצווה זו היא רוחנית. מהות המצווה היא לא השינוי הפיזי, אלא המשמעות הרוחנית שמצווה זו תיתן לתינוק כאשר הוא מצטרף לברית הרוחנית של עם ישראל עם בוראו. דוגמה נוספת היא כאשר אישה טובלת במקווה. האישה סופרת שבעה ימים נקיים ואז טובלת ביום השמיני. כאן, שוב מטרת המצווה אינה פיזית אלא שינוי רוחני, והמעבר לסטטוס רוחני של טהורה. בשני מקרים אלו, האקט הפיזי המבוצע ביום השמיני יוצר שינוי עמוק ברמה הרוחנית, שינוי רוחני שמלווה את האדם בחייו וקשריו.

בהמשך להסבר של המהר”ל נוכל להסתכל על חג החנוכה ולהבין למה מדובר בחג בן שמונה ימים. מה היה הקונפליקט בסיפור חנוכה? מה היה האתגר של העם היהודי בזמנו? בניגוד לסיפור בפורים, ששם המטרה היתה להשמיד את היהודים באופן פיזי, כאן בחנוכה הניסיון היה לשבור את הדת היהודית והרוחניות. האיום הגדול היה על טקסים יהודיים שהם כלי הביטוי של הרוחניות שלנו והקשר של עם ישראל עם הקב”ה. היוונים איימו על ה”שמונה” שלנו. לא היתה להם בעיה עם ה”שבע” שלנו. הם לא התנגדו לעצם קיומנו הפיזי בטבע, אלא הם התנגדו לאלמנטים במציאות שלנו שחיברו אותנו לרוחניות. אילו היינו מוכנים לוותר על “השמונה”- האלמנטים הרוחניים של המורשת שלנו, המסורות שלנו והתורה, אז לכאורה הקונפליקט היה נפתר. היוונים האמינו בעולם הטבעי, הם העצימו ואפילו סגדו לצד הגשמי ופיזי של בני אדם. הקרב בחנוכה כונה קרב הטהרה נגד הטומאה. זהו קרב בתוך העולם של השמונה, זו שמעבר לעולם הטבעי.

ברצוני לציין שאלה מעניינת שראיתי אצל הרב יעקב בילר בנוגע להלכות הדלקת נרות חנוכה. קיימת שאלה לגבי הדלקת נרות חנוכה במוצאי שבת, מה קודם- נר הבדלה ואחריו נרות חנוכה או ההפך. מהי משמעות הדיון? מדוע אין הסכמה גורפת לכך שקודם מדליקים נרות חנוכה? הרי הם מייצגים נס שקרה, זה בהחלט לא משהו שקורה באופן תדיר, אז לא ברור שזה תופס קדימות? הרב בילר מסביר שלב הדיון הוא ההבנה שאסור לנו לשכוח את חשיבות ה”תדיר ורגיל” במצוות שלנו. המצוות והמנהגים היומיומיים הנטועים בעולם הטבעי, הם אלו שמחזיקים את בסיס שגרת קיום המצוות שלנו, והשגרה הזו היא קדושה. הם מספקים לנו את המבנה למשמעות והקשר בחיינו.

אם נחבר רעיונות אלו יחד נוכל אפילו לומר שאחד מערכי ה”שמונה”- הספירה הרוחנית שמעל לטבע היא הפוטנציאל לחזק את ההערכה שלנו ל”שבע”, לרגיל, לטבעי ושגרתי, לברכה והפלא שאנו מוצאים ביומיום שהתרגלנו לצפות לה.

רעיון זה מתבטא באחד מהתשובות הרבות שניתנו לשאלה המוכרת למה אנו בעצם מציינים את כל שמונת הימים שהמנורה דלקה? אם הנרות היו אמורים באופן טבעי לדלוק רק יום אחד, למה אנו לא חוגגים רק שבעה ימים שבהם היה נס? למה צריכים לחגוג את כל שמונת הימים? תשובתו של הרב אליהו כי טוב בספר התודעה היא שתפקידם של ניסים על טבעיים הוא להזכיר לנו שמה שקורה סביבנו על פי חוקי הטבע, בעצם נעשים כולם על ידי הקב”ה. עצם העובדה שהצליחו לטהר את המקדש, שהצליחו למצוא כד שמן, או אפילו העובדה ששמן דולק יכול לגרום לאור וחום, כל הדברים האלו הם ניסים. ניסים בתוך עולם הטבע. יד אלוקים בחיי השגרה שלנו. לכן ב”מעוז צור” אותו אנו שרים  בהדלקת נרות חנוכה מופיע “בני בינה” בהקשר ליהודים בזמנו. בינה היא היכולת להבין דבר מתוך דבר, לראות משמעות מעבר לעובדות הפשוטות המופיעות לפניך לעומק אחר. מתנת הבינה מאפשרת ליהודים לראות את נס השמן שהיה מעבר לטבע יחד עם ההבנה שהטבע הוא נס בפני עצמו.

אם נשוב רגע לרעיון של טבילה במקווה, הטבילה במקווה היא פעולה היוצרת מעבר רוחני. הטבילה גם כוללת לא מעט התעסקות בפרטים פיזיים והכנה, הן בימים שלקראת הטבילה והן בתהליך ההכנה ממש לפני הטבילה. אני מאמינה שכל הפרטים הפיזיים האלו נועדו לחבר אותנו לגוף שלנו. על אף שמהות הטבילה היא מעבר רוחני, אנו יכולים לנצל אותה גם למודעות לגוף שלנו ולבריאות הפיזית שלנו, לשים לב אם יש בעיות שצריכות בדיקה, לקחת את הזמן להעריך את הבריאות שלנו ולהודות עליה, על היכולות הפיזית שלנו בתור נשים ובאופן כללי. נוכל גם לקחת דקה כדי להוקיר ולהעריך את הקשרים הזוגיים שלנו המושפעים מהליכה למקווה. אנו יכולות להשתמש בטקס הטבילה שהוא תהליך ומעבר רוחני כדי להתחבר, להעריך ולהכיר תודה על כל מה שקיים ברמה הטבעית בחיינו.

לסיום, בחיבור עם מגפת הקורונה המלווה אותנו, חג אחרי חג לאורך כל לוח השנה העברי, אני יכולה להעיד על עצמי שהיו לי הרגלים, מנהגים ופעילויות קבועות שהיו לי מובנות מאליהן. בני לאחרונה זכה בשעת לימוד פרונטלית בבית הספר אחרי למידה מרחוק למשך שבועות רבים. כל כך שמחתי על השעה הזו עם המורה והחברים שלו! בעבר שעת לימודים פרונטלית אחת בבית הספר היתה נראית הרבה פחות חשובה. ומאחר וכעת אנו חיים במציאות עם כללים שונים וחישובים ולבטים על כל החלטה קטנה, אני מעריכה יותר את הניסים היומיומיים שהם השגרה שלנו. בהחלט יש לי כבוד מחודש ל”רגיל”.

שנזכה להיות מודעים ולהעריך את הניסים הסובבים אותנו, בכל צורה

חג חנוכה שמח!

בלוגים נוספים ע”י חנה אבן חן

Making the Familiar New – How Teaching Non-Religious Brides Impacts My Mikveh Connection

רחוק, אך עדיין קרוב

A Blessing with Two Sides