אני ובעלי נסענו לפורטו ריקו לחופשה. נשרפנו מהשמש ממש. אבל ממש. זה הרגיש כמו רעל מהשמש. העור שלנו התקלף (עבורי זה היה רק הפנים וכמה סנטימטרים של שיער וזה בזכות בגד-ים צנוע וכיסוי ראש). 

כמה ימים לאחר מכן חזרנו לבית והייתי אמורה לטבול במקווה. ידעתי שההכנות יהיו מורכבות בגלל העור המתקלף. אין לי טורדנות כפייתית (OCD), אבל ידעתי שזה הולך להיות מורכב. אז קבעתי תור ארוך להכנות במקווה, למקרה שלא אספיק לסיים בזמן בבית. עשיתי אמבטיה והתקלחתי בבית ואחרי כל זה עדיין היה לי הרבה עור שעוד התקלף והיווה בעיה של חציצה. 

הגעתי למקווה ומילאתי את האמבטיה. לקחתי את המראה המגדילה איתי לתוך האמבטיה ובעזרת מסרק ומגבת הורדתי את השאריות של העור המתקלף. השתמשתי במסרק עבור העור המתקלף על הקרקפת ומה שנכנס לשיער שלי. הרבה שאריות יצאו מהקרקפת השרופה שלי. התחלתי לסרק באופן אסטרטגי מצד לצד כדי להוציא את הכל מהשיער שלי. כשסיימתי שמתי לב שהרבה מהעור שהתקלף היה בתוך השיער שלי. עכשיו זאת הייתה בעיה חדשה שהייתי צריכה לפתור.

נכנסתי להתקלח ושמתי פעמיים שמפו בתוך השיער ושטפתי. הסתכלתי במראה ועדיין ראיתי המון שאריות קטנות מהקרקפת בתוך השיער שלי. איכס. מה אני עושה עכשיו?

טוב, חזרתי לאמבטיה. התכנון שלי היה לשכב בתוך המים ולהזיז את השיער בתוך המים בזמן שאני מסרקת את השיער ומוציאה את החתיכות הקטנות של עור מקולף. בואו נראה אם זה יפתור את הבעיה. אויש, המים היו כבר מלאים עם מלא חתיכות קטנות מהאמבטיה הקודמת. החלטתי לרוקן את המים ולמלא אמבטיה מחדש.

תור להכנות במקווה הוא בדרך כלל 50 דקות. השעה התחילה להיות מאוחרת והאמבטיה התרוקנה לאט. סוף סוף היא הייתה ריקה, הכנסתי את הפקק והתחלתי למלא מחדש. שכבתי והנחתי את הראש מתחת לברז על מנת לנצל את הזמן ולקדם את העניינים בזמן שהאמבטיה התמלאה מחדש. המצב היה ששכבתי והשיער שלי היה בסמיכות לברז ולחור ניקוז, מכיוון שהצד הזה מתמלא מהר יותר, וחשבתי שזה הדבר החכם לעשות לאור הנסיבות.

התחלתי להזיז את הראש במים… ונתקעתי. השיער שלי נתפס במשהו. הכנסתי את האצבעות והרגשתי שהשיער שלי תקוע בתוך חור הניקוז. טוב מעצבן, אבל אמשוך את השיער וככה אצא. משכתי ומשכתי. אבל השיער לא יצא. 

אוקיי תנשמי, אל תילחצי. התחלתי למשש וניסיתי לראות אם יש קשר שאוכל להתיר וככה להוציא את השיער. שום דבר לא עזר. מה אעשה עכשיו? אני רק חושבת על הבושה שארגיש אם אקרא לבלנית. אבל לפניכן, אני צריכה לעצור את זרם המים כי אני תקועה עם הראש שלי בתחתית האמבטיה והמים מתחילים להתמלא קצת יותר מדי קרוב לראש שלי. 

הסתכלתי סביבי וראיתי שברז המים נמצאים הרבה מעבר להישג היד שלי. אוי ואבוי! מה אעשה עכשיו? בראש שלי, כבר ראיתי את הכותרת בחדשות: “אישה שנשרפה מהשמש טבעה באמבטיה במקווה בגלל השיער הארוך שלה שנתקע בפנים”. עכשיו התחלתי באמת לחשוש, הייתי כבר ממש בסכנה. אפילו אם הייתי צועקת, הבעיה לא הייתה נפתרת מהר מכיוון שהחדר נעול והיה לוקח זמן עד שהבלנית תוכל לפתוח ולפרוץ לחדר.

חזרתי למשש את הראש שלי וניסיתי להוציא את הפקק בחור הניקוז יחד עם משיכת השערות שלי… והופ! הפקק היה בידיי. יכולתי עכשיו לקום, אבל הפקק היה תקוע בתוך השערות שלי והייתי צריכה עכשיו להתעסק עם להוציא אותו.

אחרי שמנעתי את המוות שלי מטביעה, והוצאתי את הפקק, הייתי צריכה להתמודד עם כל הקשרים שנוצרו בתוך השיער שלי בגלל הפקק. נכנסתי להתקלח, שמתי שמפו, סרקתי את השיער, שמתי קונדישינר, סרקתי שוב, שמפו שוב, סרקתי שוב והחלטתי וקבעתי שאני כעת ללא חציצות. העברתי את המגבת על הפנים שלי עוד פעם אחת ליתר ביטחון. 

שמתי מגבת עליי, ולחצתי על הכפתור שאני “מוכנה.” הבלנית הגיעה לדלת ושאלה אם אני מוכנה ואם הכל בסדר. “ברוך ה’ הכל טוב,” עניתי. אם היא רק הייתה יודעת… 

ליסה (גלר) בן-כליפא היא אמא בת 53 לארבעה ילדים בוגרים/ בני-נוער וגרה בהיילנד פארק, ניו ג’רזי. הילדים שלה עובדים/לומדים בניו ג’רזי ואחד מהם עלה לארץ וגר בירושלים. יש לה גם כלב ושלושה חתולים. לליסה תואר מוסמך במינהל עסקים מאוניברסיטת ניו יורק, עם תעודות שונות נוספות לניהול פרויקטים, ניהול סיכונים ואבטחת סייבר. היא כעת עובדת בתור סגנית מנהלת בכירה בסיטיבנק בניו-יורק. ליסה ובעלה מקווים לעלות לארץ בשנים הקרובות.