חברת הכנסת עליזה לביא ו”עתים” הגישו לכנסת הצעת חוק ולפיה ייאסר על בלניות במקווה לתחקר את הנשים הבאות לטבול על חייהן הפרטיים (ראו https://www.ynet.co.il/
אני מבקשת להרחיב ולתאר מה עומד מאחורי הצעת החוק הזאת:
אמש התקיימה במרכז עדן (www.theedencenter.com) הרצאה, ואחריה הזכירה אחת המשתתפות את הצעת החוק הזו. מספר נשים הגיבו מיד וסיפרו על מקרים שהתרחשו במהלך החודש האחרון – על בלניות ששאלו מתי ביצעו בדיקה פנימית, והאם/מתי האישה עשתה הפסק טהרה (בדיקה פנימית שקובעת את זמן הפסקת הדימום)– הבלנית טענה שהיא איננה רשאית לומר “כשר” אם האישה לא ביצעה את הבדיקות ושהיא (הבלנית) עלולה לקבל עונש משמים על הכשרת טבילה שאיננה ראויה); אישה אחת נשאלה אם הנמשים שלה הם איפור או שהם קבועים – והבלנית ניסתה להוריד אותם; ואחרת נשאלה על אמצעי המניעה ונחקרה אם לקראת הטבילה היא הוציאה את טבעת הנובה-רינג (https://www.nuvaring.com). לצערנו בקרב 850 הבלניות המועסקות באופן רשמי ברחבי המדינה, יש גם כאלה שאינן רגישות לכך ששאלות כאלה עשויות להעליב, וכי חקירה שכזו פוגעות בסמכות ובפרטיות של האישה הטובלת. בלניות רבות מרגישות כי זו היא אחריותן, ולא אחריותה של האישה, לקבוע מה ראוי – והן יכולות לסרב לקבל אישה לטבילה בגלל מעמדה האישי או בגלל אי-הסכמה עם פסק הלכה (או בחירה) שלפיו הטובלת נוהגת.
מן הדיון בכנסת (שנכחתי בו) עולה כי הצעת החוק באה למנוע מבלניות לדחות פונה לטבילה (הרי המקווה הוא מוסד ציבורי בישראל), ולמנוע ממנה לשאול שאלות כגון: האם הפונה לטבילה עשתה הפסק, האם היא נשואה, ושאלות אחרות שהן משפילות, מבזות או פולשניות.
הצעת החוק מבורכת, ואולם אם היא לא תהיה מלווה בתהליך חינוכי מעמיק, אני חוששת כי היא תיתקל בהתנגדות מצד הבלניות, שבוודאי יראו בה ניסיון של הממשל החילוני להתערב בעבודת הקודש שלהן. חקיקה איננה יכולה להפוך אנשים ליותר רגישים, ואילו חינוך כן יכול. חינוך והסברה יכולים גם לסייע להן להבין את היסודות של החוק הזה. הבלניות במקווה צריכות להבין שהחוק איננו בגדר אִיוּם וכי אין הוא בא לתקוף את עבודתן המסורה. מטרת החוק היא להוקיר את הפרטיות והכבוד של אלפי נשים שבאות למקווה מתוך סדרי עדיפויות שונים, ובכל זאת מתייחסות לטבילה שלהן כבעל חשיבות חיונית לחייהן.
מעט רקע למען הסדר הטוב. מרבית הבלניות במקוואות הן חרדיות. הן גדלו בתוך מערכת חינוכית שממעיטה בערך הסמכות האישית ומציבה בראש מעייניה צייתנות לסמכות הלכתית-רבנית. התפיסה העצמית שלהן וכן התפיסה שלהן את תפקידן במקווה, גם מול הנשים שמגיעות לטבול, היא בדרך כלל תפיסה שונה בצורה מהותית מן התפיסה של הנשים שהן אמורות לשרת. החינוך יכול לסייע להן להבין את הרגשות ואת הרגישויות של האישה האחרת, שדאגותיה וערכיה כל כך שונות משלהן, עד כדי כך שהן כלל לא מבינות למה שאלות מסוימות הן משפילות, מבזות או פולשניות. (אני סבורה שמודעות למורכבת הבעיה והכבוד לעבודה הקשה שמבצעות הבלניות, הן שדחפו את ח”כ לביא ו”עתים” לנסח את הצעת החוק בצורה שקוראת לסדר את הרבנים המשגיחים על המקוואות ולא את הבלניות עצמן.)
חינוך יכול גם לעזור להניע תהליך שהופכת את משמעות תפקידה של הבלנית מ ‘השוערת ההלכתית’ ל’אישה שמאפשרת טבילה אישית/משמעותית’. זאת ועוד, לבלניות יש הזדמנות מיוחדת ונדירה להיות עדות לדברים שלרוב קשה לבחון בהם – בין אם מדובר בסימני התעללות, ראית גידול על הגב של אישה, או אתגרי פוריות/הפלה.
השתלמות חינוכית כזאת לבלניות כבר קיימת ומיושמת בהצלחה רבה. מרכז עדן (https://www.facebook.com/
הקורס מצליח לגרום לשינוי אדיר. כאשר הבלניות לומדות על מורכבות הרגשות של נשים מרקעים שונים, ומבינות איך מצבי חיים שונים משפיעים על הטבילה, הבלניות מתחילות להבין שתפקידן לגרום לכל הנשים להרגיש בנוח ולחוש כי מכבדים אותן במוסד היקר הזה.
אנו מקוות להביא את התוכנית לכל קהילה ברחבי ישראל, ואף בחוץ לארץ, מפני שאנו רואות עד כמה הוא עזר לבלניות להבין את תפקידן ולראות אותו באור חדש לגמרי.
ד”ר נעמי מרמון גרומט היא מייסדת מרכז עדן ומנהלת תוכנית ההשתלמות לבלניות. היא חיה בירושלים עם בעלה ושלושת ילדיה.
Dr. Naomi Marmon Grumet is the founder of The Eden Center, and director of the Training Program for Mikveh Attendants. She received her PhD in Sociology. She lives in Jerusalem with her husband and three children.
Leave A Comment