בתקופה זו של פיוס ובקשת סליחה אנו מפרסמים רשומה אישית, שמביעה רגשות עזים, בתקווה שנזכה – בלניות וטובלות גם יחד – להתחבר זו לזו ולמצוא דרך מכובדת להקשיב לקולות ולצרכים של כולנו.
שנזכה ללמוד וללמד ולשמור ולעשות. ביחד.
בלנית יקרה,
תמיד אהבתי את המקווה. אני הולכת למקווה החל מן הלילה שלפני החתונה שלי, לפני יותר מעשרים שנה.

בשבילי זה משהו פרטי, אישי, ונשי, שמחבר את גופי שנמצא על הקרקע אל התחום הרוחני. זהו המקום שבו אני אוהבת ביותר להתפלל.

אבל אני לא רוצה לחזור לשם. בגללך.

—

לפני כעשר שנים עברתי לעיר שלך.
אזרתי אומץ ללכת למקווה בפעם הראשונה, כי לא ידעתי למה לצפות. אבל זה היה נהדר. החדרים היו פשוטים ונקיים ומוסיקה התנגנה ברקע.
ואת היית שם: מחייכת, סבלנית, מכבדת. אחרי שיצאתי מן המים, לקחת את ידי בעדינות בידך, חייכת ובירכת אותי בברכה נפלאה לחודש טוב. “אמן!”, אמרתי.
מדי חודש אמרתי “אמן, אמן!” בתשובה לברכתך.
מדי חודש הרגשתי התרוממות רוח.

השנים חלפו. אני כמעט בת חמישים והולכת למקווה לעיתים פחות תכופות. בכל פעם שאני הולכת המקום הופך יותר יקר בעיניי.

לאחרונה קראתי שאני יכולה לטבול מבלי שמישהי תסתכל עליי.
זה נשמע נפלא. להיות לבד לגמרי ברגע הרוחני שלי עם התפילות הפרטיות שלי.

וכשבאתי למקווה, לפני שנכנסתי למים אמרתי: “אני רוצה לטבול לבד היום”. ואת שאלת: “את בטוחה?”
“כן.”
סגרת את הווילון ואפשרת לי את הפרטיות שלי. צעדת צעד לאחור וחיכית.

וכך טבלתי, והתענגתי על בדידותי, על המרחב שלי ועל תפילותיי.

מוזר, כאשר אמרתי את הברכה בקול רם, לא ענית אמן. אולי לא שמעת אותי. כאשר יצאתי מן המים, עזבת את החדר ולא בירכת אותי. כנראה קראו לך.

התלבשתי, כיסיתי את שערי וכאשר עמדתי לצאת ראיתי אותך.
“שכחת לברך אותי!” אמרתי. “בבקשה ברכי אותי כעת!” חייכתי והושטתי את ידי.

פנייך היו רציניים מאוד, ואת שילבת את ידייך ונענעת בראשך.
“אני לא יכולה לברך אותך”, אמרת, “מפני שלא יכולתי לראות אותך. אני לא יודעת אם הטבילה שלך הייתה כשרה”.
—

הנה חלק מהמחשבות שחשבתי בדרכי הביתה:
נדהמתי. את חושבת שהטבילה שלי לא הייתה שלמה? את חושבת שאחרי יותר מעשרים שנים של טבילה במקווה אני לא יודעת לטבול כהלכה? את באמת מאמינה שכל הטבילות של אימותינו נעשו תחת השגחה?

אני כועסת. אני בת 48. אני לא זקוקה לאישור שלך. מדוע את חושבת שיש לך זכות לתת לי אישור או למנוע אותו ממני? מדוע את מתייחסת אליי כאל ילדה קטנה? ומכל המקומות דווקא במקווה – מרחב שנועד לנשים מבוגרות.

אני מיואשת. ברכה היא מקור לשפע ולטוב. ברכה היא הזדמנות לקרב את החלק האלוקי אל אנשים. כיצד ייתכן שאת רותמת את הברכה והופכת אותה למקור של כוח, של שליטה ושל מניפולציה?

אני עצובה. אני כל כך עצובה על שיכולת להתנהג כך כלפיי. אם את יכולה להתנהג כלפיי בצורה כזאת, את עלולה להתנהג כך כלפי כל אישה, והמקווה יפסיק להיות מקום מקודש.

אני חשה ההיפך מהתרוממות רוח. אני חשה דכדוך.
כאשר אני מגיעה הביתה, אני נרתעת מפני בעלי שמתקרב אליי לחיבוק.
“עברתי חוויה לא טובה”, אני לוחשת לו. “אספר לך אחר כך”.

ובפעם הראשונה בחיי, אני חוששת מפני הפעם הבאה שאלך למקווה.
—

מה גרם לך להימנע מברכה אישית?
כאשר ניסיתי להבין מה גורם לך להתנהג בצורה הזאת, גיליתי חלק ממה שאני חושבת על הדברים.

1. המטרה של המקווה היא לשרת את הנשים שבאות לטבול

המקווה נמצא בצומת המהותי של בריאות, פריון, דימוי גוף, רוחניות, דת ואינטימיות. כל אישה שנכנסת למקווה נמצאת במסע האישי שלה בכל אחד מהתחומים האלה.

תפקידה של הבלנית הוא לתמוך בכל אישה, בכל מקום שבו היא נמצאת במסע שלה באותו יום; להעביר לה מסר של חיזוק והערכה עצמית. זכרי: את נמצאת כאן כדי לשרת אותה (ולא להיפך).

הדרך שבה אישה בוחרת לטבול לא משקפת אותך! הדרך שבה אישה ניגשת למקווה היא הסיפור שלה. אחד הדברים המעצימים שאת יכולה לעשות למענה הוא להיות עדה לסיפור שלה.

2. כבלנית את יכולה לשנות חיים

המקווה הוא השטח שלך. את יכולה ליצור את האווירה שלו.

העולם בחוץ הוא עולם של עומס. אנחנו הנשים מלהטטות בין תחומים רבים.
כמה נשים מגיעות למקווה בתחושה שהן המומות וכורעות מעומס יתר? כמה נשים מגיעות עם צלקות בגופן או בנפשן? כיצד את רוצה שהנשים האלה תחווינה את המקווה? כיצד את רוצה שהן ירגישו כאשר הן יוצאות מן המקווה? מה את יכולה לעשות כדי ליצור עבורן מקום מפלט רגוע?

כאשר את מקבלת את פניהן בחיוך ובברכה אישית, את עוזרת ליצור חוויה דתית חיובית לנשים בתוך סביבה בריאה, מקבלת ובטוחה.

3. ברכה היא הדרך שבה אנחנו מזמינות את נוכחות ה’ למרחב שלנו

ברכה היא מילה נרדפת לרחמים, לקדושה ולחסד.

בין אם את מסכימה או לא מסכימה עם הבחירות האישיות של אישה, את יכולה להבין שהברכה שלך היא מקור לקשר ולשפע שמביא את הנוכחות האלוהית לכל ביקור במקווה.

כאשר את פועלת עם נשים במקווה, משגיחה על הביטחון ועל הקדושה שלהן, ואת מברכת אותן, את מזמינה את נוכחות ה’ אל המרחב המשותף לכן. 

—

רק לך יש הזדמנות להשפיע על חיים של נשים רבות כל כך מדי לילה בלילה.
יש לך הזדמנות ליצור מרחב בטוח לנשים ולאפשר להן לדעת שהן טובות בדיוק כפי שהן.
יש לך כוח לתמוך בחוויה נשית דתית חיובית ולהזמין את נוכחות ה’ לעולם הזה שוב ושוב בכל ברכה שאת מעניקה.

את יכולה להיות בלנית כזאת. אני יודעת שאת כזאת: מחייכת, סבלנית ומכבדת. הסוג שמרומם נשים, ולא חשוב מה קורה. מפני שזה לא נתון למשא ומתן. בחיים שלנו כל מה שיש לנו היא האפשרות לרומם זו את זו.

אני מאחלת לך שנה מתוקה ובריאה.

אלישבע