נראה שהעולם כיום מעודד הקשבה לגוף שלנו ותשומת לב למה שאנחנו מרגישות. היום במקום לעודד ילדים לסיים את הצלחת מעודדים הורים לשאול את הילד אם שבע, ואז לסיים את הארוחה. מעודדים להבין מה קורה בגוף ולהקשיב לו, להיות עם מודעת עצמית בסביבה ולפעול בהתאם. תנועה זו עולה לפני השטח בכל מיני תחומים ורבדים, בין טובים יותר ובין טובים פחות.
בשנים האחרונות חווית הטבילה במקווה, מעבר לטבילה הטכנית עצמה, עלתה לנו למודעות בין ברשתות החברתיות ובין במחשבות שלנו עצמנו. חוויה שקוראת פעם בחודש כבר לא יכולה להיות מודחקת וטכנית בעשייתה, המון נשים מחפשות את קיום המצווה הזאת באופן חיובי ומשמעותי.
בהיותי בקורס הדרכת כלות, ניסיתי לחשוב איך אפשר להכין את הכלות לחוויה טובה ומשמעותית. זה מתוך שיח עם המון נשים שרק מחפשות איך לא לצאת בטראומה מהמצב הזה, ורק מחפשות שלא יהיה אצלן אירוע שלילי. האם אפשר להפוך את הסיטואציה הזאת ליותר מלא שלילית?
פרסמתי כמה פוסטים בפייסבוק ושאלתי- איך אתן גורמות לחוויית הטבילה שלכן להיות חיובית ומשמעותית? הרבה נשים ענו לי, מה שמעיד על מחשבה רבה סביב התחום הזה. אני מודה לכל מי שענתה ומפרטת כאן את מגוון התשובות שקבלתי:
- במובן הטכני והכי בסיסי, לדאוג לדברים הבאים:
- מקווה קרוב לבית עם חנייה נוחה
- מקווה מתוחזק, נקי ומחומם בחורף
- במובן הטכני העמוק יותר:
- לחשוב מה את רוצה מהבלנית ובהתאם לכך לחפש מקווה עם בלניות קשובות ונעימות שמכבדות את הבקשות שמופנות אליהן.
- לדאוג לנחת ופניות באותו יום (ואם לא מתאפשר אז לפנות את היום שמראש) בשביל כל ההכנות הנדרשות, במידת הצורך לשריין בייביסיטר מראש.
- לתאם עם בן הזוג שיכין משהו לקראת הערב (ארוחה, פתקים, פרחים או כל מה שמשמח אותך).
- להיכנס למודעות של הכנות לקראת דייט ומפגש עם בן הזוג.
- קושי גדול בתחום הזה הוא ממד חוסר השליטה והבחירה, המקום הנפשי בו אישה עושה דברים שלא נעימים לה מחוסר בחירה מכניס המון קושי לתהליך. מכאן ההבנה שעלינו להכניס כמה שיותר בחירה לחוויה הזאת וכך להכניס את עצמנו לתהליך הזה כאקטיביות ושייכות מבחירה. הבחירה יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה רבדים:
- זמן ושעת הטבילה שמתאימים לי, איפה לטבול, איפה להתארגן, מה אני רוצה מהבלנית (או האם אני מעדיפה לטבול לבד), תפקיד בן הזוגי בליל הטבילה וכד’.
- לזכור ולהעלות לנו למודעות שאנחנו עושות משהו גדול יותר, שחשוב לנו ושאנחנו מאמינות בו. אנחנו חלק מסט ערכים ורעיון כללי. זה נכון גם למרות שלא כל הפרטים נעימים לנו, ולפעמים אנחנו נדרשות לעשות דברים שלא הכי מתאימים לנו ומפנות קצת מהמקום הפרטי שלנו לטובת המקום הכללי. בעצם הנישואין שלנו יש ברית בין שני נפשות אבל הברכה היא “מקדש עמו ישראל” ולא “אותי ובן זוגי”. .
- מתוך המקום הזה אפשר לראות בכך שיש ברכה למצוות הטבילה כמשהו גדול והבנה שהמעשים שלנו הם חלק ממשהו עמוק ורוחני.
- מהצד השני, למי שמתאים, חשוב להגיד שיש כאן מצווה, כמו עוד המון מצוות ותו לא. הרבה פעמים ההכנה הרבה שעושים למצוות טהרת המשפחה גורמת לתסכול ובאסה לנשים שאינן חוות את המצווה הזאת ככה.
וכמו כל דבר, שכל אחת תיקח את מה שמתאים, נכון ויעזור לה.
במקביל לרעינות אלו, חשוב לנרמל את זה שהטבילה במקווה אינה פשוטה להרבה נשים וזה בסדר והגיוני. מדובר במפגש הדורש הכנות רבות ודורש חשיפה רבה.
מהמקום הזה הייתי מנסה לחשוב על עצמי, מה בטבילה גורמת לי רתיעה? ובמקרה של נשואה שכבר טובלת ושמה לב שהסיטואציה לא נעימה לה- למה זה לא נעים לי? האם עברתי שינוי בזמן האחרון (לידה, הפלה, רזיתי, עליתי במשקל וכד’) וזה שאני מסתכלת על הגוף שלי במראה גורם לי לאי נוחות? קשה לי עם העול הגדול שנופל רק עלי ובעלי לא שותף? הבדיקות המרובות הפנימיות מכאיבות וגורמות לי לקושי וצער?
ומתוך כך לנסות לחשוב על הדברים האלה לעומק, הרי הדברים האלה עמוקים מאוד והטבילה היא רק הטריגר שמציף את המורכבויות האישיות האלה.
בעצם, לנסות ולקחת את חווית הטבילה וכל מה שמסביב לה, את הבדיקות הפנימיות (תרתי משמע) את החשיפה הגדולה וכמובן כמובן את המגע והקשר המחודש עם בן הזוג,
איפה זה פוגש אותי? מה זה אומר לי? ואולי מתוך כך נלמד דברים חדשים על עצמנו, נשתפר ונקדם את הקשר הזוגי שלנו.
הקריאה כאן היא רחבה מאוד ודורשנית מאוד. מי רוצה בכלל לפתוח את הדברים העמוקים האלה דווקא בזמן החודש שבכל מקרה כל כך רגיש?
כל אחת תמצא את הזמן שמתאים לה, מי שתרגיש שדווקא בזמן הזה, שהיא בכל מקרה רגישה, זה הזמן לפתוח את הנושאים, ומי שתרגיש שבזמנים ניטרליים עדיף.
כמו שפתחתי, העולם כיום דורש הקשבה עמוקה לגוף ולרגשות שלנו.
בברכת טבילה נעימה
ואפילו משמעותית
Leave A Comment