נכתב על ידי קרן מילר ג’קסון לקראת חג השבועות אנו מסיימים את תקופת ספירת העומר, הספירה הרשמית של הימים מפסח ועד לשבועות. המקור התורני לספירת העומר נמצא בפרשת אמור: “וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה (ויקרא כג: טו). הרב שמשון רפאל הירש מסביר כי בספירת העומר אנו מחברים בין החירות הפיזית של יציאת מצרים לבין היותר נשגבה של החופש הרוחני והדתי שקיבלנו עם כניסתנו לברית עם ה’ במתן תורה. ובכן, הספירה לקראת שבועות נעשתה באופן אקטיבי כדי לבטא את הקשר הבלתי נפרד בין אחד והשני. הפרשנים שמו לב לניסוח של וספרתם לכם – ושואלים על הפירוש של “לכם”? האם יש משמעות לספירה לעצמך? המדרש ספרא מציין שלשון זו מבליטה את החיוב של כל יחיד במצווה. “כל אחד ואחד” אומר המדקש הוא חלק מחיוב זה. ספר החינוך מציע פרשנות אחרת. הוא מסביר ש”וספרתם לכם” אומר שעלינו לספור ממש בפה, בקול, וזאת על מנת לעורר מחדש בתוכנו את הרצון לקבלת התורה בחג השבועות. תוך כדי ספירה, אנו מניעים את עצמנו באופן פעיל לקראת היום באופן שעוזר לנו להפנים שבשבועות העם היהודי נכנס לברית סיני. קיבלנו את התורה וכרתנו ברית עולם עם הקב”ה. ברית שיצרה מערכת יחסים ייחודית בין אלוקים לעם היהודי. ועלינו להזכיר לעצמנו באופן אקטיבי ולהנציח את הברית הזו. שני פירושים אלו מתייחסים לאופי הפעיל של הספירה, עם דגש על כך שהספירה מעצימה אותנו דרך התהליך ועוזרת להכין אותנו לחוויית קבלת התורה מחדש ולחג השבועות. קיים פסוק נוסף בתורה עם שפה דומה לזו של “וספרתם לכם”. התורה בספר ויקרא פרק טו’ דנה בסוגים שונים של הפרשות גופניות הגורמות לטומאה. לאישה שיש לה הפרשה, התורה קובעת “ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר”. כאשר אישה מתנקה מהפרשה שהיתה לה, היא צריכה לספור לעצמה שבעה ימים ולאחר מכן תהיה טהורה. הלשון כאן מחייבת אישה לספור שבעה ימים נקיים כחלק מתהליך הטהרה מטומאתה. בתורה, האישה החייבת בשבעה נקיים היא זבה. בתקופת החכמים הונהגה ספירת שבעה ימים נקיים גם לנשים לאחר הווסת – זאת אומרת, לנשים בסטטוס של נידה. היום בהלכה, כאשר מסתיים המחזור החודשי של אישה, היא סופרת שבעה ימים נקיים לפני שתוכל לטבול במקווה. מהי המשמעות של “וספרה לה” בהקשר זה? כמו בספירת העומר, קיימים מפרשים האומרים שאישה חייבת לספור מילולית את שבעת הימים הנקיים, ולמנות באופן אקטיבי את הימים כחלק מהתהליך לקראת הטבילה. הדבר מדגיש את תפקידה הפעיל של האישה בביצוע ההלכה, ומעצים אותה למעשה מבחינה הלכתית בתהליך. (הספירה המהווה גם הכנה להתאחדות עם בן הזוג ולכניסה מחודשת למערכת היחסים). הגמרא מלמדת אותנו ש”ספרה לה”, פירושו שהיא סופרת בשם עצמה – ממש לעצמה, ועבור עצמה, ובכך נותנת לאישה סמכות בתחום הלכות נידה. הסמכות שהאישה סופרת לעצמה הופכת למקור לתפיסה ההלכתית היהודית של “נאמנות האישה”, ז”א העצמת נשים וההסתמכות עליהן בידע ובעשייה הלכתית. בהלכות נידה הביטוי לכך הוא שהיא אמינה לביצוע כל פרטי ההלכה, שמאמינים לה כשהיא אומרת שהפכה לנידה או הלכה למקווה, בעצם שיש לה את כל הסמכות הקשורה לתחום זה. כיום תחום זה מקבל משמעות חדשה כאשר נשים מגיעות לשיאים חדשים של בקיאות והעצמה בכל התחומים הנלווים – למידה, הוראה, ייעוץ ועוד. הקשר החזק בין הביטויים ו”ספרתם לכם” ו”וספרה לה” מספק מודל מעורר השראה לכל אדם כיצד להעצים את עצמנו, למצוא את הקול שלנו ולבנות קשר אישי עם התורה. בין אם זה ללמוד לבטא בקול מהם הצרכים שלי במקווה ובהלכות נידה, בין אם זה בלימוד דף יומי, בין אם זה בלימוד להכשרת יועצת או מורת הלכה, ובין אם זה בקידום אפשרויות אלו בתוך הקהילות שלנו- כל אלה הם דרכים להעשיר נשים ולהעשרת העולם היהודי כולו.