מה הקשר בין שימור התשוקה בזוגיות לטבילה במקווה?

בפוסט הזה לא תמצאו יחסי ציבור על “שמירת טהרת המשפחה בטוח תשמור לכם על הריגוש בקשר” או “אם תטבלי כל הבעיות שלך בזוגיות או בחיים הולכים להיפתר…” זהו פוסט מציאותי.

ובכל זאת, מה עניין טבילה לתשוקה?

במהלך חיינו, ממש מגיל אפס, יש נקודות להם תהיה השפעה קריטית על חיי האישות שלנו. על הסיפור של דנה שמעתם?

בגיל 3 דנה, שסבלה מרגישות תחושתית, קיבלה מאבא שלה מיליון נשיקות על הלחי גם כשלא היה לה נעים והיא ביקשה להפסיק. פשוט כי הוא באמת אוהב אותה. (ובמקביל דרשו ממנה שלא תגע באחרים ללא רשותם).
בגיל 5 אמא של דנה הכריחה אותה לתת לסבא שלה לחבק אותה כשהם הלכו לאירוע משפחתי, למרות שלא רצתה (באותה שנה אגב, היתה לה בגן הצגה בשם “גופי הוא ברשותי”).
בגיל 10 אמא של דנה שלחה אותה לרופא והוא בדק אותה בבטן ובגב בלי שאף אחד שאל אותה והיא לא התנגדה, כי כך היא הרגישה שמצופה ממנה. (באותה שנה בבית הספר לימדו אותה להגיד “לא” לזרים.)
בגיל ההתבגרות הגוף שלה כבר היה אחרת. בגיל הזה לימדו אותה שהגוף שלה צריך להיות צנוע, מכוסה, פרטי. לימדו אותה שהגוף שלה הוא רק שלה. בגיל הזה לימדו אותה להתאפק. לא לגעת ושלא יגעו בה. לימדו אותה שיש לה אוטונומיה על הגוף שלה ורק היא מחליטה עליו.

דנה גדלה, התאהבה והתארסה. וזה מה שאמרו לה:
“את חייבת לבלוע גלולות כדי שלא יהיה לך מחזור ביום החתונה.”
“את צריכה לעשות בדיקות במשך שבעה ימים ולדווח לבלנית במקווה שהבדיקות יצאו נקיות.”
“את חייבת לעשות הכנות מוקפדות לפני הטבילה במקווה, והבלנית תעבור לך על הגוף לבדוק שאכן עשית הכל כמו שצריך.”
“הבלנית קובעת איך מתי וכמה היא רואה והתפקיד שלך זה ללכת עפ”י הוראותיה.”
“אם יש לך ספק אם את מותרת לבעלך או אסורה, את צריכה להראות לרב את התחתונים שלך והוא יחליט.”

דנה איבדה את האוטונומיה על הגוף שלה.
היא הבינה שעכשיו אחרי שהתחתנה, הגוף שלה כבר לא ברשותה.
את התפיסה החדשה הזאת דנה הביאה, כנראה באופן לא מודע, גם לחיי האישות שלה. היא מבינה שהגוף שלה שייך עכשיו גם לבעלה, וגם הוא מחליט עליו.
התשוקה של דנה, שהיתה כל-כך בוערת בהתחלה, הלכה ודעכה.
**
את הסיפור של דנה אני המצאתי. אולי הוא נשמע קיצוני. ויכול להיות שהוא באמת כזה. ויכול להיות שלא.
ועדיין, כמעט אין אישה שלא תפגוש בעצמה את דנה ברמה מסוימת, גם הנשים החזקות והטובות ביותר.

הסיפור של דנה לא בא להגיד לכם שהדת היא דבר רע. גם לא הבלנית, לא הרב וגם לא שמירת טהרת המשפחה.
כל הדברים האלו הם קדושים וטהורים בבסיסם.
כל מה שקדוש וטהור אנחנו יכולים לטמא.
לפגוע באופן ישיר או בעקיפין בחיי אישות של בני זוג זה משהו שלא לשם כיוונה התורה.
**
זאת השנה השלישית שלי כבלנית במקווה צור הדסה.
למען האמת, זה לא היה חלום חיי להיות בלנית.
לפעמים זה אפילו נורא קשה למצוא את הזמן לזה.
אבל השבוע בזמן המשמרת שלי קראתי את המילים בשלט התלוי בחדרי ההכנה. שלט שמבטא את ההשקפה הייחודית שיצרו כל צוות הבלניות המתנדבות במקווה.

“אם נפשך חפצה בדבר מסוים שיכול להקל על חווית הטבילה שלך או אם יש לך בקשות אישיות – אנא אל תהססי לשתף את הבלנית.”

במקווה שלנו הטובלת מנהלת את חווית הטבילה שלה.
במקווה שלנו לטובלת יש אוטונומיה על הגוף שלה.

מקווה צור הדסה הוא אחד הדברים שאני הכי גאה בהם.
ולא כי אני מרגישה שאני עושה משהו מיוחד.
אבל אני יודעת שלפחות אני לא הורסת.
ומבחינתי זה הרבה.

כן ירבו מקוואות כאלו בישראל.
אמן.