הדבר היה לפני כשלושים וחמש שנים. תפקידי הנשים בקהילה האורתודוקסית לא היו נושא לוהט, אבל אני הייתי סקרנית לדעת מי אחראי למקווה שבו נהגתי לטבול? למרבה הפתעתי וצערי התברר שכל הוועד המנהל היה מורכב מגברים.

זה הדאיג אותי משתי בחינות.

הדבר הראשון היה הצניעות – לא הבנתי מדוע גברים מעורבים במרחב שלנו. כיוון שנשים רבות שילמו עבור הטבילה בהמחאה, היה קל מאוד לגברים לדעת מי השתמשה במקווה ומתי, ואני הרגשתי שיש כאן פולשנות. [קרא עוד…]

כאשר בעלי ואני הרגשנו שהמשפחה שלנו שלמה, בחרתי באמצעי מניעה שיתאים להחלטה הזאת. הותקן לי התקן תוך רחמי מירֶנה, והתרגשתי מאוד כאשר המחזור החודשי שלי נפסק, כפי שידעתי שיקרה. זה היה בונוס! כאישה דתית הייתה בעבורי חשיבות לא רק לכך שהמחזור החודשי נגמר, אלא שהפסקתי לקיים מנהג מקודש שנהגתי והוקרתי במשך כשני עשורים – טבילה קבועה במקווה. למעשה המירנה שינתה את חיי, מפני שכמו נשים רבות אחרות, חלק ניכר מן השגרה שלי סבב סביב המחזור החודשי שלי – ההפרדה מבעלי, ספירת שבעה נקיים, שאלות הלכתיות כאשר הדברים לא היו ברורים, ההכנה לקראת הטבילה והטבילה עצמה. בתחילה כלל לא התגעגעתי לכל התהליך הזה, הזיכרונות שלי מן המקווה הלכו והתרחקו, והמרחק הותיר בי תחושה של עצב. היו היבטים שהעשירו את הרוחניות שלי ואת החיבור שלי ליהדות. יש סיבה לכך שאנו מהללות את מצוות הטבילה. כאשר היא נושרת מחיינו, אנו צריכות לחוש תחושה כלשהי של אבדן.

בערך בזמן שבו הפסקתי להשתמש במקווה, נבנה סמוך לביתי מקווה חדש, שציפו לו זמן רב. זאת הייתה הבדיחה של השכונה, מפני שבדיוק כשהמקווה סוף סוף נפתח בשכנותנו, רבות מאיתנו – המשתמשות במירנה – כבר לא הזדקקו לו. טוב, חשבנו, לפחות יהיה מקווה קרוב כאשר הבנות שלנו תבואנה לבקר. אנחנו כבר גמרנו עם זה. למעשה, מעולם לא דרכתי במקווה החדש הזה, והנחתי שגם לא יהיה צורך בכך. הבדיחה האמיתית הייתה שאחרי שנים רבות של הליכה למקוואות רחוקים בלילי שבת, נשים שמחו מאוד שסוף סוף יש מקווה מקומי, אבל הייתה בעיה אחת – הבלנית של המקווה החדש בשכונה שלנו לא גרה בשכונה. היא גרה בעיר אחרת. משמעות הדבר מבחינה לוגיסטית הייתה שהמקווה יהיה פתוח בכל ערב מערבי השבוע, מלבד ליל שבת. [קרא עוד…]

עונת הקיץ מתקרבת… הנסיעות, החופשות והטיולים הרבים שבאים עם עונה זו, מעלים בי מחשבות על הפעמים הרבות שבהם ליל הטבילה שלי יצא בזמן שהייתי רחוקה מהבית ומהמקווה האהוב והמוכר שלי. הנה כמה דברים שלמדתי כשטבלתי רחוק מהבית. תרגישו חופשי להוסיף טיפים שלכם בתגובות למטה!

• • צרי קשר. תתקשרי למקווה או תשלחי מייל/וואטסאפ לבלנית הראשית. תבדקי אם את צריכה לקבוע תור מראש או יכולה פשוט להגיע. ודאי מתי המקווה פתוח.
  • היי מוכנה. בשיחתך עם הבלנית תבררי איזה ציוד ותכשירים המקווה מספק. אם יש דברים חסרים, תתכנני להביא אותם איתך מהבית או איפה תוכלי לקנות אותם כשתגיעי ליעד. בנוסף, אם יש כלים מיוחדים או משחות ותמרוקים שאת משתמשת בהם, הביאי אותם איתך, גם אם הבלנית אומרת לך שיש להם שם הכל. לכי על בטוח.
  • עשי בדיקה מקדימה על המקווה. אם הוא יפה ומשופץ או שאולי לא תרגישי בנח להתארגן שם ותעדיפי לעשות את ההכנות במקום בו את מתארחת. לפעמים במקומות נידחים יש מקוואות מפנקים להפליא, עם חדרי הכנה מרווחים ומאובזרים, שחבל לפספס את החוויה הנהדרת שהם מספקים. אך לצערנו באותה מידה, יש מקוואות אחרים מוזנחים שלא יעניקו לך את תחושת הייחודיות המגיעה לך. טוב לדעת מראש מה מצפה לך על מנת להיערך בצורה הטובה ביותר.
  • תבדקי כמה עולה טבילה בלבד וכמה עולה לערוך את כל ההכנות במקווה. את לא רוצה להיות מופתעת בליל הטבילה ולצאת נבוכה.
  • אם זה אפשרי, תנסי לעבור ליד המקווה בשלב מוקדם יותר בביקור/נסיעה שלך כדי שתדעי איפה הוא נמצא.כך תוכלי לתכנן הגעה בזמן ולא תלכי לאיבוד בליל הטבילה.
  • תכנני את היום בהתאם. זה נכון גם כשאת טובלת במקווה המקומי, אבל עוד יותר נחוץ כשאת נוסעת.
  • אם את נוסעת למקום בו את לא דוברת השפה המקומית, תבקשי ממישהו או תעזרי בגוגל תרגום לכתוב מילות מפתח בשפה המקומית, למקרה שהבלנית לא תדבר שפה שאת מכירה.
  • במקווה עצמו- תבדקי שאת מבינה מה יש בכל הבקבוקים ומה המכשירים השונים לפני שאת מתחילה את ההכנות, בייחוד אם הם מסומנים בשפה לא מוכרת. זה יחסוך ממך, למשל, מלחפוף את השיער עם קרם גוף.
  • הרגישי בנוח לבקש, ואף לדרוש, דברים מהבלנית ולעמוד על שלך אם יש משהו שחשוב לך או שגורם לך להרגיש שלא בנח. הכי טוב זה לשוחח על הדברים מראש אם הם מאוד חשובים לך, כמו לבקש מהבלנית להסתובב בזמן שאת נכנסת ויוצאת מהמים.
  • והכי חשוב- אל תצפי שהדברים יהיו כמו שהם בבית. כל מקום עושה את הדברים מעט אחרת. בעזרת ה’ תצאי מכל חווית טבילה בתחושת חיבוק, תמיכה והתרוממות.

[קרא עוד…]