במשך שש עשרה שנים שגרת חיי הייתה קבועה. מדי שבוע, לאחר ההבדלה, התרוצץ בעלי ברחבי הבית וארז במהירות, סגר פינות אחרונות והתכונן לצאת לשדה התעופה. הילדים היו כותבים לו “מכטוס” – מכתב לקריאה במטוס. אני מסיעה אותו לשדה התעופה ואוצרת כל רגע בנסיעה שנמשכת שלושים דקות. אני מרגישה לגמרי מחוברת אליו, אנחנו קרובים ככל ששני אנשים יכולים להיות, וזאת תחושה שמחזיקה אותי במהלך הפרידה. כאשר הוא יוצא מן המכונית ונפרד לשלום, לבי שוקע, אבל אני יודעת שאנחנו נשארים מחוברים בלי קשר למרחק הפיזי בינינו. שישה ימים אחר כך, כמה שעות לפני שבת, לאחר התכתבות ענֵפה בדוא”ל והרבה התכתבויות וואטסאפ ושיחות טלפון פעמים רבות במהלך היום, אני חוזרת לשדה התעופה לקבל אותו. הוא חוזר הביתה אליי. אני מוקירה את הנסיעה הזאת מפני שהיא מאפשרת לנו להתחבר מחדש ולעבור שוב אל החיים באותה יבשת. [קרא עוד…]
במשך כל חיי המשמעות הייתה להתפטר מן השומן הגרוטסקי ולגלות אישה יפה שיכולה ללבוש כל מה שהיא רוצה.