באותה מידה בה אנחנו רוצות שהבלניות יספקו לנו מרחב תומך לצרכים הרגשיים והרוחניים שלנו, זה חיוני שהן יגנו עלינו על ידי שמירה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר של נקיון במקווה. הבלוג הזה נכתב בתגובה לשאלה שנשאלנו על ידי שרון, בלנית בקהילה קטנה:

אשמח להדרכה בפרטים הטכניים של תחזוק המקווה. לאחרונה כמה כלות שלא היו עדיין במקווה שאלו אותי לגבי רמת הכלור במים. אנחנו שמים כלור במים ויש לנו פילטר אבל אין לנו חתימת אישור ממשרד הבריאות או משהו כזה. מהם הסטנדרטים הרשמיים הקיימים במקוואות אחרים שעשויים לספק ביטחון לטובלות? ובכן, בכל פעם שבאה טובלת שעוברת טיפולים כימותרפיים אני מנקה וממלאת מים חדשים עבורה, אבל אני חוששת שאולי קיימים סטנדרטים שהם מעבר להגיון הפשוט הזה, ושאני צריכה לעמוד בהם בשביל הביטחון של כל מי שמשתמשת במקווה.

תודה לך על השאלה. אנחנו עוסקות בשאלות של בריאות ובטיחות בקורס לבלניות של מרכז עדן (על הקורס בקווים כלליים אפשר לקרוא כאן)

לדעתי זה חיוני שנשים ידעו בוודאות שמי המקווה, שאמורים לנקות אותנו מבחינה רוחנית, יהיו נקיים והגייניים גם מבחינה פיזית.

 

כחלק מהקורס זכינו לשמוע שיחה מפי ענבר פרימור, ממשרד הבריאות, מפקחת ורכזת ראשית במחלקה לבריאות בסביבה במשרד הבריאות. ענבר הסבירה שהתקנות ביחס למקוואות דומות לתקנות ביחס לבריכות.

תקנות ספציפיות ביחס למקוואות:

1) כימיקלים (כלור וברום נמצאים בשימוש במקוואות בישראל) בודקים ומוסיפים למים כל X טובלות וכל מספר מסוים של ימים (לפי ההוראות שעל המוצר). למדנו שאמור להיות 1.5-3 מ”ג של כלור על כל ליטר מים, או 3-6 מ”ג של ברום על כל ליטר מים. כמות קטנה מדי אינה מחטאת את המים, אבל כמות גדולה מדי מזיקה לעור, צורבת בעיניים ומייצרת גזים שיכולים להיות מזיקים – במיוחד לבלנית שנמצאת במקווה יותר מהטובלות.

2) סינון המים ללא חיטוי על ידי כימיקלים איננו יעיל. חוסר מילוי אחר הוראות הניקוי של הפילטרים עלול להוביל להיווצרות בית גידול למחלות בתוך הפילטרים עצמם.

ביחס למחלות – חלק מהנשים יכולות לטבול רק במים ללא כלור, אחרות יכולות לטבול רק לאחר הוספת הכלור. הטובלת צריכה לבדוק עם הרופא שלה את הדרישות והצרכים המיוחדים שלה. אם מישהי טובלת לפני הוספת הכלור, צריך לוודא את הוספת הכלור אחריה כדי להגן על בריאות הנשים הבאות!

חשוב לשים לב:

1. דלקות עיניים ואוזניים יכולות לעבור ולהדביק דרך המים, כמו גם פטריות בציפורניים. קבעי את הטבילה של מי שסובלת מבעיות אלו כטבילה האחרונה.

2. זיהומים בנרתיק יכולים לעבור ולהדביק במקווה – חטאי כראוי בכלור, ואולי אף כדאי לתלות שלט ליידע את הטובלות שהן צריכות לבוא לקראת שעת הסגירה אם הן סובלות מזיהומים אלו.

3. פסוריאזיס אינו מדבק, אבל כלור עלול להחמיר את מצבו.

אלו הם ההליכים הסטנדרטיים שנלמדים בשיעורים שלנו.

קארי בורנשטיין מ”מים חיים” הפנתה את תשומת לבי לכך שלפעמים נשים מחפשות ביטחון לגבי נקיון המקווה: רב המקוואות מצויים מחוץ לתחום תקנות משרד הבריאות. אני חושבת שרבות מהנשים ששואלות שאלות אלו רק רוצות לוודא שקיימת מערכת בתחום. זה עוזר להן לחשוב על המקווה בתור “בריכת שחיה קטנה”  מאשר “אמבט רחצה גדול” כיוון שהסטנדרטים וצרכי התברואה דומים.

לסיום, לפעמים כשאישה שואלת על נקיון המקווה חששות אחרים מעסיקים אותה, כדאי לשאול אישה כזו אם יש לה צרכים ספציפיים. נשים מסוימות לא מרגישות בנוח לומר לך שהן סובלות ממחלה, או לשאול שאלות ישירות בעצמן. הן עלולות להיות מובכות או לחשוש מלהעיק על הבלנית. אחרות בסך הכל רוצות לוודא שאת מבינה את החשיבות של הנושא. אולם את תוכלי לספק מענה לצרכים שלהן בצורה יותר טובה אם תצליחי לזהות מאין מגיעה השאלה שלהן.

כמובן שכל אישה שיש  לה בעיה רפואית צריכה להתייעץ עם הרופא שלה ולבקש הדרכה לגבי שאלות נוספות למען הבריאות שלה ולמען הבריאות של הטובלות האחרות.

אם יש לך שאלה כלשהי על תקנות הבריאות או כיצד להבטיח שהמקווה שלך עומד בסטנדרטים הנדרשים, התקשרי לנציג המקומי של משרד הבריאות, המחלקה לבריאות סביבתית. (באזור ירושלים: 02-6217381 או 02-6253835).