״קיום מצות טבילה במקווה תמיד מעוררת בי רגשות. מה שלקחתי איתי משיעורי הכלה היה שליל הטבילה יכול להרגיש כמו ליל הכלולות שלי כל חודש מחדש. זה מסמן את הזמן בו בעלי ואני יכולים לנסות לקיים את מצוות פרו ורבו. זוהי מצווה המיוחדת לנשים. כל האמונות האלה הם יפות, מלאות תקווה ונותנות השראה. הלוואי והטבילה שלי באמת היתה כזאת….

במשפחה שלי יש היסטוריה ארוכה של סרטן השד. לרוב אני מנסה להדחיק את המחשבה הזאת. אבל בליל הטבילה, אני מותקפת במחשבות של “האם בפעם הזאת אמצע משהו?” מדוע אני בודקת את עצמי כשאני הולכת למקווה?  אני יודעת שיש גישות הטוענות שבדיקה עצמית אינה יעילה. אבל אני רוצה לעשות כל שאני יכולה כדי להגן על העתיד שלי. אני עושה את זה בליל הטבילה כי שהו הזמן בו אני דואגת לצרכים הנפשיים והפיזיים שלי.

למדתי למצוא איזון בין מה שלמדתי בשיעורי כלה ומה שלמדתי מהיסטוריה המשפחתית שלי. זהו המציאות שלי ולמדתי שהדאגה לגוף ולנפש שלי היא שהופכת את חווית הטבילה שלי למורכבת מבחינה –רגשית אך בכל זאת מעצימה״– לאה, בת 35.

שרשרת הוא אירגון לאומי לא למטרות רווח התומכת בנשים יהודיות החולות בסרטן השד ובמשפחותיהם. המטרה שלנו היא להעניק קהילה תומכת לנשים, מכל המגזרים ביהדות, שאובחנו בסרטן השד או שהם בקבוצת סיכון גנטית, על ידי יצירת קשרים אישיים עם אנשים  מקבוצת גיל דומה ורקע תרבותי זהה, אנשים מתחום הרפואה ונתינת מידע רלוונטי.

דיברנו עם הרבה נשים ששותפות לחוויה של לאה. יש פרץ של רגשות להרבה מהן סביב מצוות הטבילה, בין עם זה קשור לקשר בין האשה לבעלה, או הקשר שלה עם הקב”ה, פוריות או פשוט יצירת זמן לעצמה בלו”ז הצפוף שלה כדי ללכת למקווה. להוסיף לכל זה את הנדבך הנוסף של בדיקת שד בליל הטבילה הוא לפעמים קשה מנשוא.

נשים חוששות מבדיקת שד עצמית מפני הפחד של הלא נודע. מה אם ימצא גוש? כמה זה חמור? האם היא תצטרך לעבור ניתוח? כימותרפיה זה דבר מפחיד. מה עם המשפחה שלי? האם אהיה פה כדי לגדל את ילדי?

השאלות האלה עולות בזמן קצר של 30 שניות ומכיוון שאין לנו בשניות אלה תשובות קונקרטיות, אנחנו מתחילות לארוג סיפורים סביב הנושא. כאשר יש רווח במידע שידוע לנו, אנחנו נהפכות לסופרות ומפתחות את הסיפורים הכי קשים שיש.

איך אנחנו בוחרות לכתוב את הסיפור שלנו לפעמים משפיע על ההחלטות שלנו ועד כמה אנחנו יוזמות כשזה מגיע לבריאות שלנו, כולל הליכה לבדיקות ממוגרפיה, בדיקות  אצל הרופא או בדיקות שד עצמאיות. אם הסיפור שאנו כותבות מספיק מפחיד, אנחנו נחליט לוותר על בדיקות אלה מהפחד  שהדבר הכי מפחיד שדמיינו אכן יתקיים ויהפוך למציאות.

אך יש גירסה שונה לסיפור שהולך ככה:

״הלכתי למקווה ועשיתי בדיקה עצמאית של השד כחלק מההכנות שלי לטבילה. זאת הפעם הראשונה שהרגשתי משהו. חשבתי לעצמי ” משהו פה לא בסדר” ובליבי ידעתי שזהו התחלתו של מסע ארוך ומפחיד. בכיתי כל הדרך הביתה, ובאותו הלילה, בעלי החזיק אותי והיה רגיש לתחושותי. בבוקר למחרת קבעתי תור ותוך שבועיים אובחנתי עם סרטן השד. במשך 8 החודשים הבאים עברתי ניתוח וטיפול. במשך המסע שלי מצאתי כח ונחמה בידיעה שהבדיקה בזמן ההכנות לטבילה היא שהצילה את חיי. והיום אני אם בריאה לחמישה ילדים.

עליזה, 42

זהו סיפור של העצמה. זהו סיפורה של אישה צעירה שבוחרת לקחת יוזמה, של נשים שרוצות להגדיל את הסיכויים שלהם לגלות את הסרטן בשלב מוקדם, כאשר עוד ניתן לטפל בו ולהחלים ממנו. הרבה נשים שאובחנו עם סרטן מספרות שהאי ידיעה הוא החלק הקשה ביותר. ברגע שהן יודעות בפני מה הן עומדות  ויש להן תוכנית פעולה, הן מרגישות את האדמה מתחת לרגליים ומופתעות לגלות את הכוח הפנימי שלהן שעד עכשיו היה חבוי.

סיפורה של לאה הוא סיפור על ליל טבילה שהוא לילה לחיזוק נפשי ופיזי למרות המאמצים האדירים שזה דורש. הסיפור של עליזה הוא סיפור של הודיה וחוזק בידיעה שעל ידי לקיחת אחריות על הבריאות שלה תוך כדי שילוב עם מנהג קדמון היא הצילה את חייה. למרות שהעתיד אינו ידוע, אנחנו מסוגלות לכתוב את הסיפור של עצמינו. הנייר עדיין ריק. מהו הסיפור שלך?

שרה דוביצקי, אחראית על תיווך ותמיכה באירגון שרשרת מחברת נשים צעירות שאובחנו עם סרטן השד או שהם בסיכון גבוהה לחלות בסרטן השד או השחלות עם תמיכה ומקורות השראה. כל השירותים הניתנים הם יחודיים, סודיים ובחינם. ניתן ליצור איתה קשר ב :

sdubitsky@sharsheret.org

או באתר אינטרנט

www.sharsheret.org